״פנה שמאלה.״
הוא פנה שמאלה.
״בעוד. מאתיים מטרים. היצמד לנתיב. השמאלי.״
מאתיים מטרים לאחר-מכן, הוא נצמד לנתיב השמאלי.
הכניסה לפקק הקבוע באיילון צפון.
הוא היטה את המשענת אחורנית, התרווח, הגביר את המזגן, והפעיל את הפלייליסט ״אונלי לאב״ בספוטיפיי.
חמישים ואחת דקות ליעד.
״בעוד. מאתיים מטרים. המשך. ישר.״
הוא כבר ידע את הדרך בעל-פה, וידע את משכה. אך בליבו קוננה איזו תקווה למסלול חלופי, שיגאל אותו מן הפקק.
חוץ-מזה, הודאות שבחיזוי שעת ההגעה המדויקת העניקה לו סוג מאוד מסוים של שלווה.
טו-דו-דו!
״פקק לפניך.״
הזמן התעדכן. שישים וארבע דקות ליעד.
נהר של מתכת ואספלט השתרך לפניו. יצורים קטנים בתוך מכונות גדולות. לאים. רגוזים.
עצובים.
בבבבבבבבייייייייפפפפפפפפפפפפפ!!!!!!
צפרה אחת המכונות.
בבבבבייייפפפפ!! בבבבייייפפפפ!! בבביייפפפפפפפפ!!!!
צפרו המכונות האחרות בעקבותיה, כמו עדר פרות שגועות בעקבות הגעייה הראשונה.
