רועי אהרון

חרא

מה הייתם עושים, לו הייתם קמים בבוקר ומגלים שהעולם הפך לגוש אחד גדול של חרא?

אתם מתעוררים במיטה שעשויה מחרא. מצחצחים שיניים עם חרא, שותים חרא חם. יוצאים לרחוב דרך דלת מחרא, נכנסים לתוך חרא עם גלגלים מחרא. המדרכות מחרא, המכוניות מחרא, הבניינים מחרא. אנשים לובשים חרא ומורחים חרא על הפנים; חרא בחנויות הראווה. קשה לדרוך. אתם רוצים לאטום את האף כדי להימלט מהצחנה, אבל אטבי-הכביסה עשויים מחרא. אתם מגיעים למשרד חרא, מתיישבים על כיסא מחרא מול מחשב מחרא, ומקלידים חרא על מקלדת מחרא. אתם מוכרים חרא למישהו; בצד השני, מישהו קונה חרא.

בהפסקת הצהריים אתם ממהרים לאכול חרא, ואז מחרבנים, חרא. אתם מתיישבים על אסלה מחרא, ובודקים את המכשיר שלכם שעשוי מחרא. לוחצים על כפתור חום מרובע, והמילים בפנים הן חרא חרא חרא חרא. עוברים לשחק איזה משחק, שבו צריך להעביר חרא קופץ מצד אחד של חרא לצד השני של חרא. אתם מסיימים לחרבן; יש לכם חרא על הידיים, חרא על התחת. אתם מנסים לנגב את החרא, אבל נייר הטואלט עשוי מחרא.

חוזרים הביתה. יש חרא בטלוויזיה. לוחצים על שלט שעשוי מחרא והולכים לבר חרא. רוצים לשמוע מוזיקה, אבל שומעים רק צלילים של חרא שמחורבן על חרא. מגישים לכם חרא ובתמורה אתם משלמים חרא. אם אתם מדברים עם אנשים אתם חייבים לדבר על חרא. אם החרא עלה או ירד, ההתחראות הגלובלית, או כמה חרא יש למי. הולכים לישון. חולמים על חרא.

בסופ״ש אתם בים. מלא חרא. המים הם חרא, החול מלא בחרא. אתם רוצים לנקות, אבל בטח חושבים, לא הומצאה מברשת אסלה גדולה מספיק. המציל צועק: חרא! חרא! חרא! אנשים טובעים בחרא, והוא מציל אותם ומביא אותם בחזרה לחרא מבטחים. אתם חוזרים הביתה, ומחר כשתקומו, יהיה חרא. החרא יהיה שם.

אתם רוצים להתעלם מהחרא. רוצים להאמין שאין חרא, שזו גלידה שוקולד. לצערכם יש גבול לכמה אפשר לחיות בתוך חרא ולומר שזו גלידה שוקולד. אז מה הייתם עושים, אם כן? ממשיכים ללבוש חרא, לייצר חרא, לקנות חרא, לדבר על חרא, להאזין לחרא, לעטות חרא, לעשן חרא, לנשום חרא, לאכול חרא, או סוף-סוף מחליטים להתאפס על העולם הזה ולעשות קומפוסט?

זה לא מספיק לכתוב על עולם חדש. צריך לחיות אותו.

בהתאם לעקרונות של שילוש חברתי וכלכלה מבוססת-רצון, החלטתי להציע את כל העשייה שלי על הכדור הזה ללא תמורה, כדי לא למנוע מאף אדם גישה אליה.

נהנית מהקריאה? אפשר לקרוא עוד על המודל ממש כאן

עוד רעיונות

מישהו

לדוריס נותרו בדיוק 1,037 ימים לחיות. היא לא ידעה זאת, כמובן, וכמו כולנו, חשבה שתחיה לנצח. קמה כל בוקר והתרחצה, משימה לא פשוטה בכלל בהתחשב בגילה המופלג, כאשר הגוף אמנם

לקריאה >>

הגעת ליעד

״פנה שמאלה.״ הוא פנה שמאלה. ״בעוד. מאתיים מטרים. היצמד לנתיב. השמאלי.״ מאתיים מטרים לאחר-מכן, הוא נצמד לנתיב השמאלי. הכניסה לפקק הקבוע באיילון צפון. הוא היטה את המשענת אחורנית, התרווח, הגביר

לקריאה >>

התיאוריה של הכל

דור הניח את הכיפה על השולחן בחדרו. עד שהגיע לסלון, הוא כבר הספיק לבדוק פעמיים אם היא על הראש. זה היה כאילו חסר לו איבר. ההורים הסתכלו עליו כמו על

לקריאה >>