״אין ברירה,״ אמר הרופא והניד בראשו, מביט בגוף המונח על השולחן, ״חייבים לנתח.״

הוא עטה כפפות לטקס כחולות, קירב את כפות הידיים לאף, והסניף. הוא אהב את הריח.

המתמחים נאלמו, נבוכים.

״השתלת כבד?״ שאל האמיץ מבניהם, בהתבסס על אי-תפקוד יותרת הכבד והפסולת שנצטברה בו.

הרופא הניד בראשו, והמתמחה, שעשה ארבע פעמים פסיכומטרי כדי להתקבל לרפואה, בלם רק בקושי את הדמעות שהצטברו בגרונו. תשע-עשרה שנה אחר-כך, הוא יורה על השתלה בפציינט שהכבד שלו בריא לחלוטין.

״כיס המרה?״ שאלה מתמחה אחרת, ושלפה את צילומי הרנטגן, המעידים על אבנים גדולות פי שלושה וארבעה מן הממוצע.

״לא,״ אמר הרופא. לא היה ברור אם הוא מחייך או מזעיף פנים כלפי המתמחה, שעתידה להיות האפידמיולוגית הראשית של מדינת ניו-המפשייר. באותו הלילה מול המראה, היא סטרה לעצמה שבע-מאות ארבעים ושבע פעמים, אחת עבור כל נקודה שקיבלה בפסיכומטרי, ונשבעה בשם היפוקרטס לעולם לא להביע דעה שנויה במחלוקת בסוגיה רפואית.

למען האמת, לא ניתן היה להאשים את המתמחים. הגוף היה לוקה במחלות רבות כל-כך; גרורות של סרטן מן הריאות ועד הטחול, ניוון שרירים ובצקות מכף הרגל ועד קצות האצבעות, קרישי דם, ריאות שחורות, מעי פצוע, קרנית מטושטשת, שומן רווי בדפנות שסתומי הלב, אשכים מודלקים.

המתמחים הצביעו על התסמינים והעדויות בפני הרופא כמו קרפיונים שרבים על פיסת לחם, שניים מהם אפילו באמת רצו לעזור למטופל, אך הרופא עמד על שלו:

״אנו מבצעים ניתוח להחלפת ראש.״

כאשר ביקשו המתמחים הסבר מפורט יותר, אמר הרופא:

״הלא ידוע לכם שמרכז מערכת העצבים נמצא במוח.״

״ידוע,״ השיבו המתמחים.

״כמו-כן ידוע לכם שהמוח נמצא בתוך הראש.״

״ידוע,״ השיבו המתמחים.

״אם כן, המסקנה המתבקשת היחידה היא שיש לבצע ניתוח להחלפת ראש. הפסולת, והעשן, והשומנים, עלולים לתעתע. קל לחשוב שהבעיה היא בגוף. אבל הכל בראש. נחליף אפוא את הראש. בכך יירפא הגוף באחת.״

חלק מהמתמחים היססו, אך אף-אחד לא העז להטיל דופי בחריצת המשפט של הרופא.

הם לפתו את האזמל, חתכו מתחת לסנטר, אל תוך העור הרך שבקצהו העליון של הגרון, נזהרו מהעורק הראשי, אחורה כלפי העורף, עד שהשלימו את הסיבוב. אחר לפתו את הראש המדמם בשיער, הניחו על צלוחית כסופה בצד שולחן הניתוחים, אספו את הראש החלופי, ותפרו אותו, עקב אחר אגודל, אל הגוף החולה.

לאחר ההתאוששות, התעורר הפציינט.

״הניתוח הוכתר כהצלחה,״ אמר הרופא, ״החלפת הראש ריפאה את הגוף כולו. טרם הניתוח דיברנו על שינוי הרגלי התזונה, ספורט על בסיס יומי, זמן בחיק הטבע, הפסקת העישון, קהילה אנושית תומכת, מיגור שעות המסך, הפחתת הדחק הנפשי והתנדבות בחברה. אתה יכול לשכוח מכל הללו. הניתוח עקף את הכל – אולי כדאי לקרוא לו ניתוח מעקפים.״ הרופא פרץ בצחוק ולא הצליח להפסיק במשך כמה דקות.

הפציינט לא ידע נפשו מרוב אושר. הוא כבר החל לדמיין את סוף-השבוע, את הלובסטר והטירמיסו והסיגריה שאחרי…

״אדוני, אדוני!״ קרא המתמחה בעודו מוביל את המיטה לעבר חדר הטיפול הנמרץ.

״אנחנו מאבדים אותו!״ קרא מתמחה אחר.

״מאבדים אותו?״ שאל הפציינט.

״הוא אומר משהו!״ אמר המתמחה.

״אבל, אבל אמרתם שנבראתי. שהניתוח הוכתר כהצלחה.״

״לא, אדוני,״ אמר המתמחה, ״אתה דמיינת את זה. בגלל התרופות.״

״אני זוכר שאמרת שנבראתי!״

״זה היה הכל בראש.״

״הכל מה?״

״הכל בראש!״

״אז הניתוח לא הצליח?״

״לא, אדוני. אתה תהיה חייב להפסיק לעשן, כדי לרפא את הריאות שלך.״

״להפסיק לעשן?״

״כן, ולהפסיק עם השומנים כדי לרפא את העורקים שלך.״

״להפסיק להסניף?!״

״כן, אדוני. אתה תהיה חייב לשנות את אורח החיים שלך מקצה לקצה, אם אתה מעוניין להמשיך לחיות מספיק זמן כדי לראות את הילדים שלך גדלים.״

״אז מה עם הניתוח?״

״ניסינו,״ אמר המתמחה, ״אבל גילינו שכדי לרפא גוף חולה, זה לא מספיק להחליף את הראש.״

(מוקדש לרה״מ בנימין נתניהו, לרגל סיום כהונתו)