רועי אהרון

8 קטעים

1

אמרתי לה כבר באחת הפעמים הראשונות שאני יודע מה יקרה. כשיודעים, הכל יותר קל. עדיף לדעת אמת אומללה מאשר לחיות את אי הידיעה; אפילו אם זו עשויה להצמיח איזו פיסת חופש. הודאות נמצאת במקום הראשון בסדר העדיפויות. היא השקר הכי גדול והמגן הכי בטוח.

יהיה קשה. את תתאכזבי ממני ואני אקח אותך כמובנת מאליה. אני לא אהיה מספיק ואת תהיי יותר מדי. אנחנו נצטרך לקום ולהאכיל את הילדים. אני לא אבין אותך ואת תביני אותי יותר טוב משאני אבין את עצמי. ואת לא תביני אותי. אני אסתכל על אחרות. לא אסכים להראות לך את חוסר הביטחון והפגיעות שלי. שנינו נהיה צפויים. זה כבר לא כמו פעם, שמשפחה הייתה משפחה וזהו. אנחנו דור של אינדיבידואלים ויש חמישים אחוז גירושין. עכשיו יש רומנטיקה ומחר זה יעבור. כדי שמערכת היחסים תעבוד אנחנו צריכים לעבוד. על עצמנו ובינינו, על אמון ותקשורת ומוכנות. את תשתני ואני אשתנה ואנחנו נצטרך למצוא דרך להשתנות יחד מבלי לנסות לשנות אחד את השנייה.

איך היא תגיב, גם את זה ידעתי. זה יותר מדי בשבילה, היא עוד ילדה ואני כבר בגרתי. היא חשבה שהיא מכירה אותי. עכשיו היא לא תבין והיא תפחד. היא תשאל שאלות, בזהירות. אחר כך היא תלך הביתה מבולבלת.

ואכן.

היא חייכה בשלווה ועומקו של הים נשקף באישוניה. הפלגתי בתוכם, צללתי לתוכה. היא אחזה בידי ואמרה לי שזה בסדר. לאשליה יש ערך אם היא כנה. כבר נפגשנו פעם. יש לנו דבר מה לגלות יחד ואולי הוא יהיה כואב. יש לנו חוב זה לזו. עכשיו מספיק. היא רוצה שאחבק אותה.

זה היופי בידיעה. שבמוקדם או במאוחר החיים מוכיחים לך אחרת. המציאות מראה את עצמה למי שמתבונן אבל גם למי שלא. ואז הידיעה מחליפה פניה והופכת ללמידה.

בחוגים מסוימים קוראים לזה חסד.

2

אני לא יודע אם בדידות זה משהו שכל אחד מאתנו חווה מעצם היותו בגוף. זו שהתלבשה יפה ולומדת משפטים ובעלה שמספר בדיחות. האם הם ביחד או לבד. או עבור רובנו הבדידות לא מתגלה במלוא הדרה. לא היינו מסוגלים לעמוד בזה. או אין בדידות.

הייאוש מהקלות הבלתי נסבלת של הקיום הוא לא יותר מאשר שד המעוור את עיני הרואים. מי ייתן ונהיה מודעים אליו ולא ניכנע לו. נתיידד עם המפלצת. אחרת היא תשתקף בכל המחשבות מבוקר עד ערב עד שתהיינה קרות ואפלות. היא מונעת מאתנו לזמר ולהיות שמחים. ואנו חבים לה את חיינו כי בלעדיה לא היינו חופשיים. היינו כמו החתול.

אנו מדברים בגוף רבים. ויוצאים מנקודת הנחה שאנו חולקים דבר מה משותף בעולם הזה. איננו שני עולמות שונים. אותם הכוחות פועלים אצל שנינו ובאופן כזה או אחר איתם נגזר עלינו להתמודד.

אני משתמש במילה כדי לתאר לך את העולם שאני רואה ואת צוחקת אז את רואה אותו גם. אולי זה לא ככה. אולי הבדידות שלי זו לא הבדידות שלך. ואולי את בכלל לא יודעת על מה אני מדבר.

הספק הזה הוא המפלצת. אל תאמיני לו.

תמיד אהיה כנה אתך ובבקשה נסי להבין אותי. הכמיהה שלי אלייך היא אולי זמנית אבל כנה. אחרי הכמיהה האמת תתגלה ואז אדע מה זה לאהוב אותך. אני לא רגיל, את מבינה. קשה לי לעשות כאילו. חבל שאי אפשר להגשים רעיונות. בצר לי אני תמיד מחפש אותך. אבל זה כבר סתם.

זה סתם.

3

האם אלוהים קיים היא שאלה תקפה בימינו. כולם שואלים אותה ושוכחים עד כמה הם קטנים. אז באים הפילוסופים ומוכיחים. אחריהם מנתחי המוח מוכיחים מה שהם רוצים להוכיח. אנשי הדת מרגישים אבל מתבלבלים בדרך. וכולם שוכחים לעצור ולהסתכל למעלה.

שם יש שמיים.

בדיוק בצד השני של כדור-הארץ יש גם מישהו.

בדיוק למטה.

וגם הוא מסתכל למעלה לשמיים.

4

אני מתפנה להרגיש את תהומות הייאוש בכל תא בגוף שלי וההרגשה כל כך טובה.

בנקודה כלשהי בזמן נקבע ששמחה עדיפה על עצב ומאז כולם מנסים רק לשמוח.

שכחנו את השיכרון שבמלנכוליה.

היא מציפה אותי ואני רק רוצה לחבק מישהי שיודעת את מי היא מחבקת. כמה חיבוקים כבר היו בין שני זרים.

אם הכל רומנטי ואין קונפליקט גם אין עניין. עבור הבודד המחשבה של להיות עם אחת שאיננה בודדה הינה בלתי נסבלת. הוא יוציא ממנה את הבדידות. רק אז הם יוכלו להיות בודדים יחד.

עדיין לא פגשתי מישהי מספיק בודדה עד כדי כך שהיא יודעת איך להתחבר.

חווית האחדות עם הכל והבדידות האינסופית הן תאומות סיאמיות.

5

מדהים עד כמה הכמיהה הזו חזקה.

כל הדברים שאעשה יתגמדו בפניה.

ביולוגים חושבים שזה דחף אבולוציוני להתרבות.

זה לא זה.

מי שיודע מהו הפוטנציאל האמיתי של שניים לא יסתפק בהסבר כה דל.

הכל מוביל לכך תחת תמימות של ילד.

פעם אמרו לי שתמיד אשאר ילד.

רוב האנשים מתבגרים בדברים שבהם הם אמורים להישאר ילדים ונשארים ילדים בדברים שבהם הם אמורים להתבגר.

לא צריך מחקר בשביל לדעת דבר-מה על רוב האנשים.

צריך להתבונן ולהיות אכפתי.

6

לפני שנפגשנו לא הייתי בטוח שאת בכלל קיימת.

זה לא מדויק.

הייתי משוכנע שאת לא קיימת.

דמיינתי אותך בתור מורדת מבחוץ ורכה מבפנים. משוגעת במונחים מקובלים ואי של שפיות במונחים שלי.

שליחה של אמת.

אין לי סיפור לספר עלינו. המקום בו נפגשנו וכל שאר הדברים שבונים סיפור לא באמת חשובים.

היינו יכולים להיות על אי באמצע הים.

אולי זה היה עדיף.

אולי אנחנו תמיד על אי.

7

אינני יודע אם הדברים ישתנו אי פעם. יש שאומרים שהם משתנים כל הזמן אבל אני לא לגמרי בטוח. והדברים, להם זה לא משנה מה אומרים. או שהם משתנים או שלא.

בכל אופן אני מאושר שאת פה. חולקת איתי את הרגע הזה. יותר מזה אני לא צריך. את תגידי מה את צריכה. אני מקווה. בחלומות שלי את פה. חולקת איתי את הרגע הזה. במובן מסוים את תמיד פה. ואני איתך בכל מקום. גם לפני שהכרנו.

כבר בפעם הראשונה שראיתי אותך נזכרתי בך. עוד לפני שנפגשנו התגעגעתי. מעטים אלו שיודעים להסביר זאת. הם לא נמצאים באוניברסיטה.

יש לי הרבה מה להגיד. על השלב הנוכחי בהתפתחות התודעה ועל המצב הכלכלי. על ההורים שלך ועל השיקולים לגבי הבית שנבנה. איכות הסביבה ועוד. משום מה הדברים הללו חשובים רק במידה שאני יכול לחלוק אותם איתך בסוף היום. זה היה ככה מאז ומעולם.

אם היינו יכולים לתפוס את הרגע שבין שינה לערות היינו מוכנים להשתטות קצת יותר. אבל עכשיו צריך להיות רציניים.

יש דברים לעשות ועולם שצריך להסתובב על תילו.

אם נישאר מחובקים במיטה זה לבטח לא יקרה.

8

לפעמים אני חולם שאני על גשר.

מכוניות ישנות צבעוניות באות והולכות ואני ממשיך ללכת בצד הדרך. השמיים שחורים ומלאי כוכבים. אין ענן אחד אבל פתאום מתחיל לרדת גשם של מיץ פטל.

מה יש בצד השני של הגשר אינני יודע. הפטל מטפטף והשמיים מתמלאים אורות של אדום וירוק. ואז אני חופשי.

אפשר לרקוד ולהסתובב, לעלות במדרגות שמובילות לשומקום, או ליילל. הרגשה חמימה שוטפת את כל הגוף שלי ואני יודע שהגעתי הביתה. ועדיין יש לי לאן ללכת.

ברקע הכינור מתנגן לו. אין אף סיבה מיוחדת לשום דבר שאני עושה. והדבר היחיד שאני רוצה הוא לעשות אותו.

אז אני רוקד טנגו לבד.

זה לא מספיק לכתוב על עולם חדש. צריך לחיות אותו.

בהתאם לעקרונות של שילוש חברתי וכלכלה מבוססת-רצון, החלטתי להציע את כל העשייה שלי על הכדור הזה ללא תמורה, כדי לא למנוע מאף אדם גישה אליה.

נהנית מהקריאה? אפשר לקרוא עוד על המודל ממש כאן

עוד רעיונות

הילד שלא רצה לשים מסכה

כשהתינוק הראשון נולד עם מסכה, הוא מיד נלקח להשגחה והתבוננות; אווה הרגישה שלקחו לה את הבטן. המחקרים הוכיחו שהמחקרים נכונים; האורגניזם האנושי, אולי מנגנון ההישרדות המתוחכם ביותר בטבע, עבר התפתחות

לקריאה >>

48

איך שאני נכנס לבנק הוא מצמיד לי את האקדח לרקה. נואש, מקומט, רחב כמו המקררים שבנו סוחב על הגב במקום ללמוד לבגרות, ברוסיה הוא היה מדען-טילים, ותראו מה המדינה הזאת

לקריאה >>

מסכיג׳אב

טו-דו-דו-דו!!! זה ציפור? זה מטוס? לא, זו וונדרוומן! כלומר, זה כן מטוס. פרטי. וונדרוומן נמצאת בתוכו. היא יודעת לעוף, אבל בעלה לא. אלפרדה, שם למטה! קראה וונדרוומן. רבת-המשרתות שהיא גם

לקריאה >>