זה לא מספיק לכתוב על עולם חדש. צריך ליצור אותו.
זה לא מספיק להגות בערכים. צריך לחיות אותם.
לפני כשנתיים, החלטתי להפסיק ללמד מתמטיקה ופסיכומטרי, הדבר ממנו התפרנסתי מגיל 18.
הסיבה לכך הייתה פשוטה: אני לא יכול להכשיר מהנדסים וכלכלנים מצד אחד, ולהקים פרויקטים חברתיים ואקולוגיים מצד שני. יש כאן סתירה פנימית.
העולם שלנו לא זקוק אף לא לעוד מסך אחד, אף לא לעוד בניין אחד. ודאי שהוא לא זקוק למדידה מכניסטית של בני-אדם לפי איזה מבחן על משולשים שווי-שוקיים, לתחרות, ללחץ וחרדות בחינות.
כסף הוא בסך-הכל ייצוג למה שאנחנו עושים בעולם, זה למען זו. על כך אפרט ביצירה הבאה שלי לגבי "כלכלה מבוססת-רצון".
בימינו, נהוג להפריד בין מקור הפרנסה לבין הערכים. אם שוטר עוצר מפגין שלא בצדק, יגיע אדם ויטען: ״הוא בסך-הכל עושה את העבודה שלו״. אך העשייה שלנו בעולם אינה נפרדת ממי שאנחנו.
לכן, בחרתי לעסוק אך ורק בעשייה שמיטיבה עם העולם: פרויקטים חברתיים ואקולוגיים, כתיבה וחקירה של נושאים חברתיים ורוחניים, וגם שיחות ייעוץ או עזרה לחסר-בית אקראי ברחוב.
בשל הטבע הבלתי-מתפשר של העשייה שלי, אינני מעגל פינות על-מנת להתאים לקריטריונים של ארגונים כמו רשויות מקומיות או חברות גדולות. איני מסכים ללמד את עובדי גוגל מדיטציה רק כדי שיוכלו למכור עוד פרסומות. איני מוכן לשתוק על ניצול משאבי-הציבור שראיתי ברשויות מקומיות.
בשל כך, ובשל העובדה שמערכת הכסף הנוכחית שלנו היא בעייתית מיסודה, אני מציע את כל העשייה שלי ללא תמורה.
אני פועל לפי עקרונות של כלכלה מבוססת-רצון ושל שילוש חברתי. אמנות והתפתחות תודעתית צריכות להיות נגישות לכל אדם, ולא רק למי שיכול לשלם עבורן.
בגדול, מה שזה אומר, זה שאני אמשיך להזכיר לאנשים את הטבע הטוב לאינסוף שלהם, בחינם.
כיצד אתפרנס? על כך אפרט בהמשך או בהודעה פרטית.
נכון להיום, החלטתי שלא לשלם יותר שכירות (בשל ההשלכות ההרסניות של עצם הרעיון לפיו אדם אחד רשאי לקבל את עמלו של אדם אחר בתמורה לזכות שימוש באדמה), לא לקחת הלוואות (לכן לא אוכל לקנות אדמה עם משכנתא), ולא לגבות תשלום עבור שום דבר שאני עושה.
איני זקוק להרבה על-מנת להתקיים. אני חי בצניעות יחסית, גם כשאני בתנועה. אני תומך בעיקר בבעלי עסקים קטנים וצורך מוצרים שלא פוגעים בטבע ומייצרים כמה שפחות פסולת. אני חושב שהעולם שלנו משווע לשקיפות, לכן אתם יכולים לראות בעצמכם מה אני קונה וכמה כסף יש לי.
איני יודע בדיוק איך תיראה העשייה שלי ולמי היא תועיל. יכול להיות שלאיזו ציפור בספרד, או לאיזה נרקומן שהשתין על עצמו בקמבודיה. יכול להיות שאכתוב ספר על הכסף שישנה את המערכת הכלכלית, אבל בעוד מאתיים שנה.
מה שבטוח, אני אמשיך לעשות הכל רק מתוך אהבה ורצון להיטיב.
לא מעניין אותי לדעת מי נתן כמה. אני מאמין שהכסף יחלוף מהעולם, למרות שזה כנראה ייקח עוד כמה מאות שנים. בינתיים, כל אחד מאיתנו יכול לבחור לעסוק אך ורק בעשייה שמיטיבה עם עצמו ועם אחרים.
חבל לבזבז אפילו שנייה אחת על כל דבר אחר.
תודה רבה 🙂
