תופעת טראמפ כנשיא היא בסך-הכל ביטוי לשבר עמוק בהרבה מהקיטוב בחברה האמריקאית. החברה המערבית כולה נמצאת בעיצומו של משבר ערכי תהומי, וכל אחת ואחד מאיתנו אחראיים לו.
- בחירות או תכנית ריאליטי?
סאגת הבחירות של הימים האחרונים דומה מדי לתכנית ריאליטי. יש בה מפסידים ומנצחים, תככים ומזימות, ודרמה כמעט-מבויימת עד לקו הסיום. אנשי השמאל הליברלי מעודדים במרץ את מושיעם הדמוקרטי, מייחלים לסיום כהונתו של הנשיא גס-הרוח, המיליארדר, שבעיניהם מייצג את כל מה שפסול בחברה.
מנגד, גם אנשי הימין השמרני רחוקים מלראות בטראמפ דוגמה ומופת למנהיג המוסרי, ישוע בן-ימינו. הם מיישירים מבט לעבר הליברלים ואומרים: אתם שותפים מלאים ביצירת תרבות הריאליטי והרווח המהיר. אם כן, מוטב לנו נשיא שמשחק לפי כללי המשחק שכולנו כתבנו.
נורות אדומות היו צריכות להידלק הרבה לפני שהבית הלבן נצבע בצבעו הכתום של טראמפ. הסממנים מופיעים בתרבות ובכלכלה הרבה לפני שהם עוברים לפוליטיקה. תרבות בה הריאליטי ״המתמחה״ זוכה ל-15 עונות – מירוץ היררכי ודורסני לעבר משרה משוללת-ערכים, למעט ערך השכר. ומי מאייש את המשרות הללו? צעירים יאפים ליברליים בקליפורניה ובניו-יורק.
- הממשלה היא מראה של העם
אז צעירים ליברליים כותבים אלגוריתמים שכל תכליתם הינה למכור כמה שיותר זמן-מסך וכמה שיותר פרסומות. ההשפעה ההרסנית של כלכלת המסכים דוחקת לפינה את הפועלים, החקלאים והקמעונאים (דוגמא מובהקת לכך היא אמזון).
זוהי דוגמא אחת מיני רבות לעקרון השורשי המושל בימינו – התועלת האישית. התועלת האישית חולשת על ימין ועל שמאל, על מטה ועל מעלה, על פנים ועל חוץ. ומיהו התגלמות התועלת האישית, אם לא ידידינו דונלד? באופן אירוני, לקידום מטרותיו הוא משתמש בדיוק באותם קודים שנכתבו בקליפורניה.
למעשה, המגזרים האחרונים בהם מעלים את הערבות-ההדדית על נס הם המגזרים הדתיים והלאומניים. שם, התועלת האישית מורחבת לכדי תועלת קבוצתית. כמובן שהמצב רחוק מלהיות רומנטי – והערבות-ההדדית הולכת בד בבד עם הזרת האחר. אני עוזר למי שכמוני, ודורס את מי ששונה ממני.
- כל יום בחירות
אף פוליטיקאי לא מסוגל לשפר כהוא זה את המצב אליו נקלענו ואותו יצרנו. כיצד יכול להשפיע אדם אחד, קולני ככל שיהיה, על מאות מיליונים או מיליארדים? לכל היותר, הוא מסוגל להדהד את מה ששוכן בתוכנו מבעוד מועד.ההשפעה שלי על החברה, האופן בו אני, כסוכן מוסרי, יוצר את החברה, חורגת בהרבה מגבולות הפתק בקלפי. הבחירות לממשלה אחת לכמה שנים בטלות בשישים לעומת אלפי הבחירות שכל אחד ואחת מאיתנו עושה כל יום – במה לעבוד ומה לייצר, אילו שיחות לנהל ועם מי, אילו מוצרים לצרוך ואיזו תרבות לצרוך – הרשימה עוד ארוכה. המצב הגלובלי הנוכחי קורא ללא פחות מבדק בית יסודי, לא בבית הלבן כי אם בכל דירה ודירה. אם נהיה אמיצים מספיק – נוותר על שכר יותר גבוה, או על עוד חופשה, לטובת עמל ערכי שמועיל לחברה; נשלם יותר על המוצר שיוצר בסחר הוגן או באופן מקומי; נצפה פחות בריאליטי ויותר במציאות; וניצור קשרים אמיתיים עם אלו החושבים אחרת מאיתנו – אם נבין שכל אחד ואחת מאיתנו הם נשיא ונשיאה, ניצור את החברה לה אנו ראויים.