העבודה הפנימית עם חוק ההיפוך היא מדיטציה של מחשבה פעילה, הבוחנת את החוויה האנושית ומבינה את שורשה. מקורה בעבודתו של ישעיהו בן אהרן ושל האנתרופוסופיה. במסגרת העבודה, מפרקים את החווייה הממשית ליסודותיה: מחשבה, רגש, רצון, ותחושת גוף. לאחר מכן, בוחנים כיצד הרגש הסובייקטיבי מבצע היפוך של האידיאל הרוחני האובייקטיבי, בתוך כך שהוא מנכס אותו לאישיות המותנית המצומצמת. לאחר מכן ניתן לעשות את ההיפוך של ההיפוך.

פלייסמייקינג היא תפיסה רחבה בנוגע לעיצוב ותכנון מקומות, עבור יחידים ועבור ציבור רחב. התפיסה מביאה בחשבון את כלל המרכיבים, לרבות אסתטיקה, תאורה, נוחות, נגישות, אך גם יצירתיות, קשר לסביבה הטבעית ולקהילה, תשתיות וכיוב'. התפיסה היא בראש ובראשונה תפיסה רוחנית המכלילה את נפש ורוח האדם במרחב, ולא רק בונה את מרחב באופן פונקציונלי.

לעתים קרובות אנו שוכחים את החשיבות של הרגלי החיים הבסיסיים בהקשר של בריאות הנפש, הגוף ואף המבנים החברתיים שלנו. אני חוקר ומטמיע יסודות של תזונה שלמה מן הצומח, היגיינה וקוסמטיקה טבעית, ניהול זמן וסנכרון עם היממה והעונות, פעילות גופנית, וכן הלאה.

שאלת המיניות הרעילה הינה מרכזית בעולם המודרני, הרווי פורנוגרפיה, מין מזדמן ותכוף, ועונג רגעי ובלתי-מספק. בתרגולים של מיניות גבוהה עוסקים בנושאים של אינטימיות, הימנעות משפיכה ורב-אורגזמיות, תקשורת פתוחה ועבודה עם בושה, אשמה וכיוב'. החינוך המיני בימינו נעדר, הן עבור צעירים, הן עבור בוגרים. אני שוזר את הידע המצומצם-יחסית שרכשתי עד כה בסדנאות ומפגשים.

כלכלה מבוססת-רצון היא תוצר של ניתוח פילוסופי-פנומנולוגי של הכלכלה האנושית. התפיסה מתוארת בהרחבה בכתביי ועתידה לצאת כמסה פילוסופית סדורה. ישנם יסודות הדומים לכלכלת מתנות; יחד עם זאת, כלכלה מבוססת-רצון כרוכה בדה-מונטריזציה מוחלטת והימנעות ממדידה כלשהי של מעשי האדם. בכלכלה מבוססת-רצון מתמוססת ההפרדה המלאכותית בין נתינה וקבלה. זהו יסוד מרכזי בכלל הפרויקטים שאני מוציא לפועל ומשתתף בהם.

בסדנאות ובמפגשים אישיים, אני משלב אלמנטים משלל תורות ומסורות של יוגה ומדיטציה, ובכלל זה: מיינדפולנס, ויפאסנה, מדיטציית צ'אקרות וקונדליני, יוגה ועוד. בנוסף, אני משלב מדיטציות שאינן מתורות המזרח אלא מתורות המערב, לרבות קבלה ואנתרופוסופיה. התרגולים הפנימיים משלימים ותומכים בפרויקטים החיצוניים.

תכנון פרמקלצ'ר אמנם נוגע לחקלאות ובנייה אקולוגית, אך ניתן להחילו על ראייה הוליסטית כללית של כל תכנון שהוא. זוהי התפיסה לפיה יש להתבונן על כל מערכת שהיא - טבעית או מעשה ידי אדם - בשלמותה, ולהתחשב בשלל הרכיבים שהיא כוללת. בין היתר, מתאפיינת התפיסה ביעילות ומיקסום משאבים קיימים, מעגליות ואפס פסולת, וכן הלאה. אני מיישם את התפיסה בפרויקטים שאני מוציא לפועל ובחיי הפרטיים.

המציאות הנוכחית מחייבת שיח ושימוש מודע בטכנולוגיה, ובפרט תהליכים של נייחות לעומת ניידות. הטמעה של תהליכים אלו, בחיי היחיד ובארגונים, מהווה עמוד-תווך לאחד האתגרים השורשיים של ימינו. ההשפעה על בריאות הנפש, הגוף, והמערכות הכלכליות והתרבותיות שלנו תלויה בשאלה הטכנולוגית.

השילוש החברתי בוחן כל אחד משלושת המגזרים בחברה לפי המאפיינים הייחודיים לו: המגזר הציבורי, המגזר הפרטי, והמגזר האזרחי. בפרט ישנו דגש על החברה האזרחית כאיכות המובילה בחברה, ולא רק כמגזר שלישי. אני מטמיע את התפיסה בחיי הפרט, בארגונים, ובמבנה החברתי בכללותו (באופן תיאורטי).

תרגול זה מאפשר לנו לבחון את אמיתותן של מחשבותינו באמצעות מסגרת פשוטה ותמציתית. כך, הוא מאפשר לנו להבחין בין מציאות סובייקטיבית לבין מציאות אובייקטיבית.

תקשורת לא-אלימה היא בראש ובראשונה כלי לפיתוח מודעות עצמית. הכלי רותם את המילים בהן אנו משתמשים על-מנת לעורר מודעות למחשבות, לרגשות ולרצונות שלנו. כתוצאה מכך הוא עוזר ליצור מערכות יחסים משגשגות יותר. כאשר אנו מתרגלים תקשורת לא-אלימה, אנו לומדים כיצד להבדיל בין פרשנות לבין התבוננות, בין השלכה לבין הרגש האמיתי שלנו, וכך חושפים את הצורך האמיתי שלנו ומתקשרים אותו. אני שוזר את הכלי הזה בסדנאות ובפגישות יחידניות.