מבזק החדשות נפתח בכותרת: כל תיאוריות הקונספירציה התבררו כנכונות.

השדרנית חמורת-הסבר, ציפורית כהן, דיברה בשטף בזמן שברקע התחלפו במהירות מהפנטת שוטים של המצלמה – קלוז-אפ, מדיום-שוט, קלוז-אפ, לונג-שוט, קלוז-אפ, קלוז-אפ, וחוזר חלילה. הסט עליו ביימו את הנחיתה על הירח, חיילים אמריקאים מגרדים את החייזר ברוזוול, סוכן סי.איי.איי. לוחץ ידיים עם אוסאמה בן-לאדן.

באולפן התארח פרופסור שילמולי, שיצא למסע מסביב לעולם כדי להוכיח שהוא עגול. הוא התחיל בקליפורניה ונע מזרחה, במקביל לגבול עם מקסיקו, עד פלורידה, חצה את האוקיינוס האטלנטי על מעבורת לליסבון, המשיך בטרמפים עד מוסקבה ועלה על הטרנס-סיבירית, ירד דרך מונגוליה על יק לבייג׳ינג ומשם לקח מעבורת נוספת, הוא ציפה שאחרי יפן יגיע להוואי ואז שוב לקליפורניה, אבל באמצע האוקיינוס השקט הסירה שלו נתקלה בגדר תיל בגובה מטר וחצי ומאחוריה כלום. המצלמה צילמה את הגדר, אבל לא יכלה לצלם את הכלום.

טוני לא האמין למילה שיצאה לה מהפה. הוא קם מהכיסא המתקפל, נכנס לקרוון שלו ושרבט כמה מחשבות על דף. אחר-כך לא הכניס את הדף למקרר, כי הוא ידע שהם לא מסתכלים. את המקרר הוא פתח רק כדי לסיים את המק אנד צ׳יז מאתמול, והכרס שלו נשפכה מהטי-שירט הלבנה הצמודה בזמן שאכל.

״מרתה! מרתה!״ טוני קרא, אבל היא לא שמעה אותו, אז הוא נאלץ לסחוב את עצמו עד הבית.

הבית שלהם היה די גדול, למעשה הם היו מאוד עשירים. טוני לא תיאר לעצמו, כשקנה בתחילת הניינטיז את החלקה הנידחת בצפון קליפורניה, שיום אחד ישלמו לו הון תועפות כדי לגדל בה חשיש. על כל פנים, במשך רוב היום הוא העדיף להתבודד בקרוון.

״מרתה!״ הוא קרא מהסלון והדליק את הטלוויזיה. ציפורית כהן ראיינה לפי התור את כל חברי האילומינאטי.

״מרתה! איפה האישה הזאת כשצריך אותה.. מרתה!״

הטלוויזיה השמיעה ג׳ינגל מנבא-רעות: ״הערב במהדורה המרכזית, ראיון עם החייזרים ששתלו את החיים על-פני כדור-הארץ.״

״מרתה!!!!״

״מרתה, מרתה, שמעתי אותך כבר כשצעקת מהקרוון!״ מרתה צעקה מלמעלה, כשאופרת-הסבון עברה לפרסומות.

״את לא מבינה, בחדשות אומרים שיש חייזרים, אבל אני יודע שהם משקרים..״

״מה?? לא שומעת!״

״בחדשות אומרים שיש חייזרים!״

״החייזרים יכולים לנשק לי ב׳תחת, אולי תגיד לי מתי תעיף ת׳גרוטאה הזאת מהגראז׳?״

״את מדברת איתי על מכסחת-דשא, אני אומר לך שאין חייזרים!״

״שמה קצוץ על החייזרים..״ צעקה מרתה ונכנסה לשירותים.

טוני דידה לעבר הגראז׳, כי מה לעשות, הוא אהב את היצור הזה, שמעשן בשרשרת מול אופרות-סבון וכבר קיבל צורה של כורסא. הם התחתנו בימים של באושר ובעוני ובבריאות ובחולי. מרתה כבר מזמן הפכה להיות איבר בגוף שלו. אפשר היה להקשות ולשאול מה זאת אומרת, מה זאת אומרת שטוני אוהב את מרתה, אבל לשאול מה זאת אומרת שטוני אוהב את מרתה זה כמו לשאול מה זאת אומרת שטוני אוהב את המרפק שלו.

הוא העמיס את המכסחה על הטנדר והתחיל לנסוע.

הכל היה רגיל באופן מחשיד. רכבים נסעו על הכביש, בעיקר משאיות. אוטובוס חרק ועצר בתחנה, ושני נערים עלו עליו. סטיוארט נופף לו לשלום בכניסה למזבלה, וחייך. בזמן שטוני פורק את מכסחת-הדשא, עוד שני טנדרים הגיעו לפנות פסולת, והנהגים צפצפו זה לזה. מה עם הלייקרס, אמר אחד לשני, לא שווים כלום בלי קובי, הגרוטאות, מה שלום האולד בול אנד צ׳יין, משמינה וצופה בטלוויזיה.

כולם השתגעו?

טוני נכנס לטנדר. נורית הדלק הבהבה, והוא עצר בתחנה של דיוק. הטלוויזיה הקטנה בחנות הקטנה הייתה על מיוט, ציפורית כהן רק הזיזה את השפתיים ומתחתיה כותרת: הריאיון עם החייזרים היוצרים, בעוד 02:34:22, 02:34:21, 02:34:20, 02:34:19, 02:34:18…

״וואטס שייקינג, טון?״ שאל דיוק את חברו הותיק.

״וואטס שייקינג, אני אגיד לך וואטס שייקינג דיוק, יש חייזרים, זה מה ששייקינג..״

״אה, כן,״ דיוק צחק, ״ראיתי. מי היה מאמין, אה?״

״מי היה מאמין? דיוק, איך יכול להיות שאתה לא מזועזע?״

״מזועזע? הא! אל תצחיק אותי. ציפורית כהן תצטרך למצוא משהו הרבה יותר מעניין מכמה גמדים ירוקים בתוך פריסבי כדי לזעזע אותי.״

״ומה לגבי האילומינאטי?״ שאל טוני, ושילם עבור הדלק ושקית של צ׳יפס.

״האילומינאטי?״ שאל דיוק.

״כן, כמה מיליארדרים שרוצים לנהל את העולם לפי מה שהם חושבים שנכון.״

״נו, ומה חדש?״

״לא, לא, הם אומרים שקבוצה מצומצמת של אנשים נפגשת ביניהם וחורשת מזימות של כסף וכוח,״ אמר טוני.

״בוקר טוב אליהו! אם תרצה להכיר קבוצה כזאת באופן אישי, בוא תשמע את החתן שלי וחברים שלו מדברים על האפליקציה-שמפליקציה שהם מפתחים.״

״דיוק, אני לא מבין, זה לא מפריע לך שהם מנהלים את העולם שלנו? ״

״בוא אני אגיד לך משהו, טון. רואה את הטלוויזיה הזאת? והשולחן הזה עם שני הכיסאות, והמפיות שעליו, והדלפק המתקלף הזה, והמשאבה הזו שמחוברת לטנדר שלך? זה העולם שלי. ואני אוהב אותו, ואני לא רואה בו שום אילומינינאטי. לעולם הזה יש רק מנהל אחד, וקוראים לו דיוק.״

דיוק קיפל את השטרות והכניס אותם לכיס החולצה שלו.

״העולם הוא עגול, דיוק, העולם הוא עגול!״ אמר טוני בזמן שיצא מהחנות.

״עגול, שטוח, מצדי שיהיה בצורה של ביצים!״ צעק דיוק בזמן שהדלת נסגרת.

טוני נכנס לטנדר, אחז בהגה בשתי ידיים, והביט קדימה לעבר ההרים.

פאק איט, הוא אמר לעצמו ולחץ על הגז. אני אראה להם מה זה. הטנדר האיץ, וטוני ירד לכיוון רוט וואן. הוא אפילו לא הסתכל על הנחשולים המסתלסלים ומתנפצים אל המצוקים האדירים. כל הדרך הוא הריץ במוחו טיעונים שישתמש בהם, ואז טיעונים נגדיים פוטנציאליים, ותשובות לטיעונים אלו. גם באל.איי. הכל היה רגיל; אותן פרסומות, אותם ג׳יפים. חוץ מכמה משוגעים שעמדו בצמתים וצעקו שהעולם עגול, הכל היה אותו הדבר. כאשר התפרץ לאולפן החדשות הריאיון היה בעיצומו.

״אתה!״ טוני צעק והתקרב אל החייזר. ״תוריד את המסכה!״

הוא התחיל למשוך לחייזר בשיער, שאגב בכלל לא היה גמד או ירוק, יותר מהכל הוא היה דומה לעמנואל קאנט.

״אתה לא יצרת אותנו!״ טוני הטיח בחייזר.

ציפורית כהן הרגיעה את הצופה הכעוס. היא זיהתה הזדמנות לרייטינג – אחרי שנים כה רבות בתעשייה יש לה עין לדברים האלה – והציעה לו להצטרף לפאנל. טוני התיישב.

״תראה את הפרצוף האמתי שלך! אתה לא יצרת אותי!״ אמר טוני.

״אל תדבר שטויות, אדם,״ אמר החייזר, ״עם המוח המוגבל שלך, אתה הרי ״לא יכול לדעת דבר על מי יצר אותך. לתבונה שלך יש גבול.״

״מי אתה בכלל?? מאיפה לך לדעת איזה גבול יש לתבונה שלי?!״ רגז טוני.

״אני יודע כי אני זה ששרטטתי אותו,״ אמר החייזר.

״מעניין לי ת׳תחת מה שרטטת, השיב טוני, אף יצור בעולם הזה לא יכול לומר לי מה אני יכול לדעת ומה אני לא יכול לדעת.״

״אני כן יכול לומר את זה, אדם, כי הוכחתי את זה. זה מאוד פשוט, אתה יכול לדעת רק מה שאתה תופס בחושים שלך. אתה רואה אותי, ואתה מסיק שיצרתי אותך. כל השאר זה עניין של אמונה,״ החייזר אמר ולגם מהקפה שלו.

״תראו תראו, הוא הוכיח את זה! מה זו הוכחה בכלל? לפי מה הוכחת? לפי  החושים שלך? לפי ההיגיון? להם אתה מאמין? זו לא אמונה? אני יודע שלא אתה יצרת אותי, אפילו שאין לי הסבר רציונלי לכך.״

״אדם טיפש, מטיל ספק בהיגיון ובחושים. כדאי שתשלים עם העובדה שאני הוא זה שיצר אותך, ותחזור לחיות את חייך הקטנים וחסרי-המשמעות, למעט המשמעות שאתה מעניק להם, כמובן.״

״כן, אם ככה, אם אתה יצרת אותי, אז מי יצר אותך?״ שאל טוני.

״אני לא יודע ולא יכול לדעת,״ אמר החייזר.

״אבל אולי מחר יגיע אליך חייזר ויגיד לך שהוא זה שיצר אותך?״ שאל טוני, והחייזר השיב:

״אין דבר כזה חייזרים.״

״אאאאאאהההההההההה.״ טוני חשב שהוא מתפוצץ. הוא יצא מהאולפן וטרק את הדלת.

״היי, אתה, חכה רגע.״

המשדר יצא לפרסומות, וציפורית כהן רצה אחרי טוני אל מחוץ לאולפן. היא השיגה אותו בחניון.

״למה אתה כל-כך כועס עלינו?״ שאלה ציפורית.

״למה?? בואי נראה. שיקרתם לנו במשך שנים על זה שהעולם עגול, ושהיקום מתפשט בתוך איזה כלום. עכשיו אתם משקרים לנו על זה שהעולם שטוח. אתם מרוויחים מיליונים מפרסומות לזנקס והמבורגרים, וכל ערב אתם רק מספרים לכולם כמה העולם הזה רע ומסוכן. אז כן, אני כועס עלייך, ולא, אני לא מאמין למילה אחת שיוצאת לך מהפה. זה כל-כך מופרך?״

״אני מניחה שלא נתנו לך סיבה טובה לסמוך עלינו..״ אמרה ציפורית וגירדה בראשה.

״בלשון המעטה,״ אמר טוני, ״את חושבת שאת עושה משהו טוב, שכל ערב בשמונה, מיליוני אנשים מתיישבים מול מסך וצופים בך מדווחת על אסונות עם פרצוף רציני?״

״טוב?״ שאלה ציפורית, ״מי קובע מה זה טוב? שמעת מה אמר היוצר. התודעה שלנו מוגבלת, אנחנו לא יכולים להבחין בין טוב ורע. לכל אחד יש את הטוב שלו.״

טוני פתח את הדלת של הטנדר.

״בסדר, בסדר, תראה,״ אמרה ציפורית ותפסה את דלת הטנדר, ״אני מתנצלת על מה שהיה עד עכשיו, וכדי להוכיח לך שמעכשיו אתה יכול לסמוך עליי, אני רוצה שתראה אותי באמת, בלי סבר-פנים חמורות, בלי מייק-אפ, כמו שאני.״

ליבו של טוני התרכך. הוא הצטער על כך ששפט את ציפורית כה בחומרה. בכל זאת, היא רק בן-אדם.

ציפורית כהן תפסה לעצמה את הסנטר, משכה את הפרצוף שלה אחורה, הגוף שלה הפך לתחפושת גומי ונשמט לרצפה, ומתוכו עלה חרגול ענקי טורף אדם בגודל של פיל.

״אני מקווה שנוכל לפתוח דף חדש,״ אמרה החרגול הענקי טורף האדם בגודל של פיל, וטוני הסתלק משם.

*

המים היו שקטים, כמו אגם. אף לא ענן אחד נראה במרבד השמיים הבהירים. טוני ומרתה הפליגו ברכות באוקיינוס השקט, משל שטו על סירה מנייר באמבטיה. המפרשית טולטלה מעט כשפגעה בה.

״תעשי לי סולם גנבים,״ אמר טוני.

מרתה נאנחה והתכופפה.

טוני הניח את מגפו בין ידיה המשולבות. הוא הרים רגל אחת, אחר-כך את השנייה, וקפץ מעל הגדר.