החייזרים פלשו, ותוך יממה הוכרז על שלום עולמי.
הקג"ב נתן לסי.איי.איי. הרשאה מלאה למערכות הלוויין הסובייטיות, הפלסטינים התגייסו לצבא הישראלי, ישראל, בתורה, עזרה לאיראן להעשיר אורניום, ארדואן העביר תחמושת לכורדים ואסד חימש את אזרחי סוריה באמל״ח כימי, ציר רציף למעבר סחורות נמתח מסיירה-לאונה ועד ביירות, סין נסוגה כדי שהטיבטים יוכלו להתפלל, הטנקים של צבא ארצות-הברית יצרו שורה אחת לאורך הגבול עם אלו של הקרטל המקסיקני וצפון-קוריאה ודרום-קוריאה חתמו על הסכם וחזרו להיות פשוט קוריאה.
איך שהצלחת המעופפת הראשונה, שנראתה יותר כמו מעלית, נחתה בניו-מקסיקו, ישר הורדנו עליה שני טון נפאלם. לא היו ניצולים, רק איברי חוצנים מפוחמים בתוך הלהבות וריח של בשר מעושן. איך אנחנו אמורים לחקור אותם ככה, רגז ראש הכוחות המשולבים של כדור-הארץ, והנחית אגרופו על השולחן. יחידות המודיעין סרקו את הזירה ולא מצאו אף פיסת מידע בעלת-ערך.
אז כשהמעלית השנייה נחתה בטנזניה, אריות-הים, בשת״פ עם היחידה המיוחדת של הטאליבן, לכדו את הפולשים והעבירו אותם למתקן הכליאה במפרץ גואנטנמו. הם תלו אותם מהבהונות, הטביעו אותם באסלה וקיצצו להם את האצבעות, אך הפולשים סירבו למסור מידע בנוגע לנשקים המשוכללים שברשותם, ורק השמיעו את אותו קול מוזר שאף-אחד לא הבין.
פבלו זפזפ בין ערוצי החדשות, מרותק. הוא תמיד ידע שהם קיימים. כשהיה בן שש, הוא ראה תכנית בערוץ דיסקברי קידס, והתכנית הסבירה: אמנם הסיכוי להיווצרות חיים מאוד מאוד קטן, אבל היקום מאוד מאוד גדול, לכן, מבחינה מדעית, ההסתברות לקיום חיים תבוניים מחוץ לכדור-הארץ היא 0.99909. זה לא בריא להיות ככה כל היום מול הטלוויזיה, חשבה אמא, אבל פבלו היה כבר בן שש-עשרה, מספיק גדול בשביל להחליט בעצמו. כדי להסיח את דעתו, היא הכינה לו את הקציצות האהובות עליו. למי אכפת מקציצות, פבלו ידע שהוא מוכרח לפגוש את החייזרים, למחרת בבוקר הוא התייצב בלשכת הגיוס והצטרף לשורות יחידת החי״ר של הכוחות המשולבים.
לכשעלו המאמצים לדובב את החייזרים בתוהו, האו״ם החליט על מתקפת-מנע, שנאמר, הקם להורגך השקם להורגו. האסטרונומים של אם.איי.טי. חברו לאסטרונומים של אוניברסיטת מוסקבה בחצי-האי קרים, וניסו להתחקות אחר המסלול של המעלית החוצנית. הטובים שבמהנדסי-תבל לא הצליחו להבין כיצד חתיכת פח, פרימיטיבית למראית-עין, עברה שנות-אור כה רבות בזמן כה קצר. הם שיערו שמדובר בהתעתקות קוונטית והתיאוריה התקבלה על-ידי הקהילה המדעית.
לבסוף גילו רדארים גרמנים את מקור החללית – אסטרואיד זעיר בצורת בוטן, שצץ כאילו יש מאין, מרחף קצת מתחת למסלול הגאוסטציונרי, כשלושים ושלושה אלף קילומטר מעל קו המשווה. לפני שהחייזרים יספיקו לתקוף בשלישית, חיל ההנדסה של הכוחות המשולבים הקים אתר שיגור מזדמן בחבל הקשמיר, שאוחד לצורך המשימה. יחידת הקומנדו של נאס״א יצאה לעבר האסטרואיד כאשר פבלו ושאר צוותי יחידות החי״ר המשולבות מחפים עליה. האימהות הבוכיות נשקו לבנים הגיבורים, בשביל אמא גורל כדור-הארץ וגורל בנה הם היינו הך, עשה מה שעליך לעשות בני רק שוב הביתה במהרה.
הלוחמים נחתו בשלום על הסלע המתכתי, שהיה מכוסה ברובו בטחב חום-ירקרק – נדמה היה שהחוצנים ניזונים בעיקר ממנו. קצין המודיעין דיווח למטה ביוסטון, ובהוראת המכון הביולוגי, שיגר דגימות מהטחב לכדור-הארץ. הוא הונחה לשגר דגימה מכל חומר אורגני נוסף שיאותר.
יחידות החי״ר של הכוחות המשולבים התפרשו ברחבי האסטרואיד בוטן. כאשר נתקלו בבסיס התיישבות חוצני, הלוחמים כיתרו אותו בגדרות חשמליים והציבו מגדלי-שמירה. את הטחב הם קצרו, ארזו והקצו לכל חייזר מנה אחת ביום. פבלו שובץ למגדל-השמירה עם ג׳רמי, לוחם גבוה ונאה בן שמונה-עשרה מקליפורניה. הם אכלו יחד את מזון החלל משקיות הווקום, וכשנשפך לפבלו הפודינג, ג׳רמי חלק אתו את שלו, חצי-חצי. עד לפני שבועיים הוא לא היה נותן לפבלו לחצות את הגבול מטיחואנה לסן-דייגו, אבל ככה זה, ברגע האמת, כולנו רקמה אנושית אחת חיה.
על פני השטח של האסטרואיד לא נמצא סימן לכלי-נשק מתקדמים. מפקד יחידת הקומנדו, הידוע בכינויו החפרפרת, הסיק שהנשקים ודאי חבויים מתחת לאדמה, והורה להתחיל בקידוחים. הוא הנחה את הלוחמים להפציץ לאלתר כל עצם בלתי-מזוהה, במיוחד כלי-טיס, רזרבות מזון ואמצעי-לחימה, והזכיר, אמנת ז׳נבה לא תופסת מחוץ לאטמוספרה.
הגיע תורו של ג׳רמי לשמור, ופבלו שקע בשינה. ג׳רמי סרק את השטח דרך המשקפת, והבחין בחומר שקוף ורירי שהפרישו הנקבות מאיברי-הרבייה שלהן. מאז ומתמיד היה חד-אבחנה. ג׳רמי התעלם מהאיסור החמור על כל מגע עם החוצנים, ונכנס כדי לאסוף דגימה.
פיצוץ אדיר נשמע, פבלו התעורר והסתכל החוצה, הוא חשב שג׳רמי דרך על מוקש, הגפיים המפוחמות היו מפוזרות מתחת למגדל ופבלו הקיא מהחלון, בחקירת האירוע התברר שג׳רמי נפגע מפיצוץ תת-קרקעי של אש כוחותינו. הארון הוטס לכדור-הארץ ונקבר בחלקה הצבאית, שמו של ג׳רמי נחקק על מצבה מהודרת, לחללים, בניגוד לחייזרים, יש שם, מרגע שנולדו ועד כלות הזמן.
היו גם חדשות טובות, הדגימה שנאספה בעוז הייתה רוויה בחומר גנטי, שיספק מידע מכריע על החוצנים ויכולות ההתעתקות שלהם. צל״ש הגבורה הוענק למשפחתו של ג׳רמי על-ידי ראש הכוחות המשולבים.
קולות הנפץ נשמעו בכל רחבי האסטרואיד, שלא עלה בשטחו על טקסס. החפרפרת צדק, לא בכדי הוא קיבל את כינויו, בטן האסטרואיד סותתה מחילות-מחילות, בהן הסתירו החוצנים לוחות פח מעוקמים, שככל הנראה שימשו להרכבת החלליות הקוונטיות ואי-אילו אמצעי-לחימה מתקדמים.
מעל פני השטח, התקרב אחד החוצנים לגדר החשמלית, משמיע את אותו קול מוזר שאף-אחד לא הבין. איך שנגע בגדר, אלפיים וואט של הנדסה קוריאנית טיגנו את התחת החייזרי שלו והוא מת במקום. ריח הבשר החרוך הגיע לאפו של פבלו, העומד לבדו במגדל-השמירה, כבר נמאס לו לאכול משקית עם קש, ג׳רמי מת והוא אפילו לא ראה חייזר מקרוב, המפקד אמר מה שאמר על ז׳נבה, הוא ירד מהמגדל ונתן בחוצן המטוגן ביס.
המרקם היה קצת צמיגי, אך עם התיבול הנכון זה עשוי להיות מעדן, הוא נגס שוב, הפעם בירך שהייתה רכה יותר, מיצי החייזר נמסו אל בלוטות הטעם שלו, זה הזכיר לו את הקציצות של אמא, תחושה קדמונית נעורה בו, הוא הרגיש איך האונה הקדמית שלו מתרחבת על-ידי אותם החלבונים שגילו את האש, את הגלגל ואת הנפאלם. הוא ליקק את אצבעותיו השמנוניות, שפתיו וזקנו התמלאו אף הם שומן וריח פחם, הוא המשיך לכרסם עד שמצץ את העצם, ובעוד לשונו תרה אחר שאריות בשר, הוא שם לב שאחת הנקבות, אולי אמא של החייזר המטוגן או אשתו, בוהה בו ומשמיעה את הקול המוזר שאף-אחד לא מבין, אל תסתכלי עליי ככה זה לא אני הרגתי אותו זו הייתה הגדר. הוא דיווח על התקרית למפקד היחידה, שדיווח למטה ביוסטון, סימן לנשק לא מצאנו אבל היי הטעם לא רע בכלל.
האו״ם פרסם את האסטרואיד למכרז. נסטלה זכתה, הקימה תחנת אריזה על האסטרואיד בוטן והחלה בשיווק בשר חוצנים משומר. השירות הצבאי הקנה לפבלו יתרון בראיונות, הוא התקבל למשרה כסגן ראש צוות שילוח בנסטלה וזכה לעבוד בצמוד לחייזרים, אמא הייתה גאה. אלון מאסק, יזם-העל היצירתי שתמיד חושב איך להזניק את האנושות קדימה, הקים חברה לחלליות סילון שתספק בשר חוצנים טרי ומובחר. התמ״ג לנפש בכדור-הארץ עלה בחמישים דולר, והסופר-פוד החדש, עשיר בחלבון ודל בשומנים, נכנס לפירמידת אבות-המזון הרשמית של ארגון הבריאות העולמי. אפילו הרבנים והאימאמים פסקו – גם כשר וגם חלאל. לאור הפוטנציאל, יוניליבר פנתה לממונה על ההגבלים העסקיים, ולאחר מאבק משפטי ממושך קיבלה זיכיון לשווק את ההפרשה הרירית, שטעמה היה שילוב של קוקוס וגויאבה, בבקבוקי זכוכית ממוחזרת. הם חיברו את הנקבות למשאבות מתכת ועיברו אותן על-מנת שיפיקו את ההפרשה הרירית הקוקוסית. כשהתגלה נגיף של שפעת חייזרים בחלק מבתי-הגידול, והאנטיביוטיקה כשלה מלרפאה, הושמד כל יבול החייזרים ברדיוס של שלושה קילומטר ממוקד ההתפרצות. נסטלה ספגה פחת של ארבע-מאות מיליון דולר והמניה ירדה בארבע נקודה שלוש אחוז. על-מנת להשקיט את ארגוני זכויות החייזרים, מנכ״ל נסטלה הבטיח שלא יצרוך מוצרים מן החייזר בימי שני, וזכה באהדת הציבור.
אז לגבי הנשקים. האסטרואיד בוטן נקלע לכח המשיכה של כדור-הארץ לגמרי במקרה, לאחר שמונה מיליארד שנים של שוטטות ברחבי שביל-החלב. החייזרים אהבו לשחק עם לוחות הפח, שאריות של לווייני תקשורת שחגו סביב הארץ. שניים מהלוחות החליקו מעל פני האסטרואיד בטעות והתרסקו אל כדור-הארץ. המסכנים לא ידעו על מי הם נפלו. אה, ועוד דבר, בטח דמיינתם יצורים אפרפרים-ירוקים דמויי-אדם, עם שתי ידיים ושתי רגליים, ראש ביצתי וקירח ועיניים שחורות וגדולות. החייזרים לא נראו ככה בכלל. הם מגיעים לנו בערך עד הברך, יש להם גוף שמן וראש קטנטן, טפרים במקום רגליים וכנפיים במקום ידיים, הם מכוסים נוצות, ומהמקור הם משמיעים קול מוזר שאף-אחד לא מבין, בק-בק-בק, בק-בק-בק.