החודש האחרון בגות׳הם סיטי היה שקט, שקט מדי. חושיו של באטמן הורו לו שמשהו אינו כשורה. הוא ניסה לחשוב; הפינגווין, ביין, הדחליל, איש החידות, פויזן אייבי, אפילו הג׳וקר – כולם נמצאים מאחורי סורג ובריח. המפכ״ל גורדון מוודא את הימצאותם בתאים בכל בוקר, באופן אישי. אז מה מטריד את מנוחתו של ברוס וויין?
אות העטלף התנוסס בשמי הלילה השחורים. ברגע שהתיישב במושב הנהג, באטמן הבין כמה התגעגע לבאטמוביל, וליטף את ההגה. הוא דהר לעבר מתקן הכליאה בלאקגייט, שם חיכה לו המפכ״ל.
תראה, אמר גורדון, והצביע על חור המחילה שסותת בקיר התא.
אבל איך זה אפשרי, אמר העטלף, האי מוקף מים.
ובכן, השיב גורדון, המחילה לא מובילה לגות׳הם, היא מובילה.. הוא הסיר את משקפיו ושפשף את העיניים, היא מובילה לתל-אביב.
לתל-אביב? חזר באטמן, אתה מתכוון..
כן, אמר המפכ״ל, בעולם האמיתי.
לעזאזל, העטלף היכה באגרופו על הקיר, ורק אז נזכר לשאול, מי הפושע שנמלט?
אריאלה תמיד מלווה את עמרי עד לשער גן הילדים, יד ביד.
החוש האימהי שלה הורה לה שמשהו אינו כשורה, אבל מחר המצגת ופלג אמר שהמשרד חייב להשיג את החוזה הזה. לא שכחת כלום, עמריקי, מפתח, מפתח, טלפון, טלפון, מסכה, מסכה. אריאלה נשקה לעמרי על ראשו, והוא רץ לשחק בחצר הגן.
עמרי תמיד העדיף את הנדנדה לשניים. אם לא היה מי שיתנדנד אתו, הוא היה הולך לנדנדה התלויה, ואם זו הייתה תפוסה, היה עומד בתור למגלשה.
הסיפור ממשיך בספר המלא. אפשר לרכוש אותו, או לבקש עותק מוזל או חינמי. מחילה על הטריק השיווקי.
