פרודו בגינס סיים לארוז את תרמילו – מסע רווי-תלאות מחכה לו. הדרך למורדור דרך חתחתים היא, טומנת בחובה מלכודות רבות, לילות אפלים ויצורי-חושך. אך יהיה אשר יהיה, הוא ישמיד את הטבעת המקוללת הזו אחת ולתמיד. הוא חגר את נדן החרב, נשא את התרמיל על גבו, ונפרד מאחיו הקטן גולום.
״קח אותי אתך בתרמיל,״ אמר גולום הקטן.
פרודו צחק, והבטיח לגולום שכשיחזור, הם ישחקו יחד במחבואים, כמו בימים שלפני הטבעת.
״למה בכלל אתה רוצה לזרוק את הטבעת? תן אותה לי. הלוואי שהייתה לי טבעת,״ אמר גולום הקטן. לילדים קטנים אסור לענוד טבעת. איזה מזל, פרודו חשב.
בלוויית נושא-הכלים הנאמן שלו, סאם ג׳מג׳י, יצא פרודו לדרך. בני-הכפר כולם התכנסו לשבחו על אומץ-ליבו. הם נופפו לשלום והטבעות בוהקות על אצבעותיהם, אך בסתר ליבם חשבו, אף-אחד מעולם לא ויתר על הטבעת, לא בכפר שלנו ולא בכפרים השכנים. הם תהו שמא זו הפעם האחרונה שיראו את פרודו בגינס.
השמש זרחה במרכז השמיים הבהירים, והאירה את הדרך המתפתלת לה בין סלעי-הבזלת הכבירים. צמתים רבים היו בדרך, אך פרודו לא דאג. כל עוד הטבעת ברשותו, הוא תמיד ידע לאן ללכת. הוא ענד אותה, והברק שלה סנוור אותו.
״איך אתה לא הולך לאיבוד בלי טבעת?״ שאל פרודו את סאם, ולא גרע עין מהתכשיט הנוצץ. לנושאי-כלים, כמו לילדים קטנים, אסור לענוד טבעת.
הסיפור ממשיך בספר המלא. אפשר לרכוש אותו, או לבקש עותק מוזל או חינמי. מחילה על הטריק השיווקי.
