יהיה זה מן הראוי לשער, שמרבית הקוראים בני ימינו יתמהו, מה כה מיוחד בסיפור אודות הילדה הקטנה שנולדה עם שתי עיניים.
וכיצד ניתן להאשימם?
הרי ברגע זה ממש, הם קוראים את אותו הסיפור בדיוק, באמצעות שתי עיניהם שסוקרות את הדף – שתיהן מתבוננות החוצה, מחפשות דבר-מה שם בחוץ, כאילו עשויות הן למצוא אותו.
אף יהא זה ראוי לשער שאותם קוראים מעולם לא שאלו את עצמם מדוע בכלל יש להם שתי עיניים. הרי עין אחת היא די והותר, ולשם מה זקוקים אנו לבזבוז משאבים שכזה? שכן, אם ישנו בנמצא חוק אחד המושל בטבע ביד רמה, הרי זוהי היעילות. ואולי הם כן שאלו, אך הסתפקו בתשובה אקראית של איזה מדען שעיניו עצומות לרווחה, אודות איזה מרחב תלת-ממדי או משהו משעמם בסגנון הזה.
אולם כל מי שייחשף להסבר הראוי בנוגע לשתי עינינו, לעולם יסרב בתוקף להסתפק בהסברים כה דלים. וכדי להבין לעומק על מה כל המהומה בסיפור אודות הילדה הקטנה שנולדה עם שתי עיניים, ראשית כל יש להבין לשם מה יש לנו שתי עיניים מלכתחילה.
אכן, מאז ומתמיד היו לבני האדם שתי עיניים. רק שבאותם ימים, טרם נולדה אותה ילדה קטנה, לא היו אלו שתי עיניים שפונות כלפי חוץ. אלא – וזוהי האמת לאמיתה – עין אחת בלבד פנתה כלפי חוץ ואילו השנייה – פנימה.
