מירי הזדיינה עם אלוהים.
אלוהים לא הדליק סיגריה אחרי, קודם כל כי אין לו ריאות, ודבר שני העישון גורם לאימפוטנציה.
אז איך זה להזדיין עם אלוהים?
דמייני את השקיעה המרהיבה ביותר שראית בחייך – נגיד בפיליפינים, כשהרקיע נמרח בורוד-צהבהב בין כחול לתכול, מעל מצוקי-הגיר שעולים מן הים כמו הזקפה של כדור-הארץ, או בקאדיז, מול כתום בראשיתי מתבקע שלרגע גורם לך לחשוב שאת הולכת להתנגש בשמש – דמייני את כל זה נכנס לך לתוך צוואר הרחם.
זאת ועוד – כשמתנים אהבים עם הכל-יכול – עם האלפא ועם האומגה – זה לא רק שהוא בתוכך, ממלא אותך בהרגשה שלא חווית מעולם וכנראה גם לא תחווי, שהכל בעצם בסדר, ותמיד היה ותמיד יהיה, שאת בטוחה, יש מי ששומר עלייך, זה לא רק זה, כי אלוהים כמו שהוא בפנים ככה הוא גם בחוץ, והוא עוטף אותך, עוטף אותך כמו רחם בטוב האינסופי של הבריאה, ואת יודעת שכל רוע וכל כאב וכל פרידה לאורך הדרך היו בסך-הכל ניצבים בדרמה האדירה שביים אותו הטוב, ואת רואה את הראשית והאחרית ואת כל מה שביניהן כאילו היו רגע קוונטי-סינגולרי אחד, ואת מבינה שהזמן כולו הוא בסך-הכל הפוגה קצרה בנצח, ואת נותנת לזה לסחוף אותך ולהטביע אותך ואת סוף-סוף מרשה לעצמך להיכנע, עד שאת נעלמת בתוך זה.
אז את כל זה מירי חוותה באותו לילה.
וחוץ מזה, היא גמרה פעמיים.
לקח לו זמן, לאלוהים, להכניס את מירי למיטה.
עכשיו שלא תביני לא נכון, הוא לא מהאלה שכל מה שמעניין אותם זה סקס ונעלמים.
החיזורים שלו היו כנים, הוא בקטע של משהו רציני; מיצה את הרווקות.
אבל מירי בחורה חשדנית, ובצדק. לפני אלוהים, כל פעם שהיא פתחה את הלב שלה בפני גבר, איכשהו זה נגמר כשהוא מדמם לה בין הידיים (לא הגבר. הלב שלה).
בכל אופן, מההתחלה היא לא עשתה לאלוהים חיים קלים.