הסיפור הזה לא ייכנס לתכנית הלימודים של משרד החינוך. ובאמת, הוא לא מתאים לילדים. כשדן-דן ראה בפעם הראשונה נערה קוריאנית מקבלת שמונה זרגים בבת-אחת, הוא היה בן אחת-עשרה.
ג׳רבי, הילד מהשכבה מעל שמעשן סיגריות והולך מכות, הראה להם את הסרטון מאחורי האולם באייפון שלו. תראו, זה כאילו הפרפר עף, ג׳רבי צחק והצביע על הקעקוע שהיה לנערה על הבטן. דן-דן הרגיש שהוא עושה משהו אסור, בעיקר בגלל ההבעה הנכלמת על פניה של הנערה, על כל פנים הוא רצה לעשות מזה עוד. עדיין לא הרשו לו אייפון, אז כל הדרך הביתה הוא שינן, פורן כמו פופקורן, פורן כמו פופקורן, פורן כמו פופקורן. כשהגיע לחדר שלו הוא נעל את הדלת, כתב פי או אר אן בגוגל, והעולם השתנה.
הוא לא ידע בדיוק מה עושים, עד שראה איש שרירי באחד הסרטונים, מושך בבולבול שלו עד ששליכטות של ג׳לי לבן יצאו ממנו, לתוך הפה של אישה שחומה שגם לה היה קעקוע, וקצת לעיניים. הוא עשה כמוהו, זה היה נעים, במיוחד בנקודה מסוימת בחלק הפנימי של הבולבול, מתחת לקצה. הוא עבר למשוך רק בנקודה הזו, האישה בסרטון הזיזה את הרגליים שלה לצדדים ושיחקה עם הפות שלה, ואז, ברגע אחד, המוח שלו התנתק, רעד עבר לו בכל הגוף והכל נהיה שחור אבל גם לבן, כשהוא פקח את העיניים היה ג׳לי לבן על הירך, על כפות הידיים וקצת על המקלדת.
למחרת, הדס אמרה לו היי בשיעור ספורט. היא לבשה גופייה מכותנה בצבע תכלת. עדיין לא הייתה לה חזייה כמו לבנות בשכבה מעל, הציצים שלה רק התחילו לצאת, הם נראו כמו פטמות גדולות, ודן-דן ידע שבתוך הטייטס יש לה אותו פות כמו לאישה השחומה עם הקעקוע. הוא רץ לשירותים ומשך בבולבול עד שהשפיך (הוא חיפש בגוגל וכבר ידע איך קוראים לזה) השפריץ לתוך המים שבאסלה.
מאז ועד שנשמע הצלצול הזה בדלת, דן-דן אונן 8,712 פעמים. הוא אונן באוטובוס כשאישה חלצה שד כדי להניק, אונן בשק״ש בטיול השנתי אחרי שהכתפייה של המורה אילנה בצבצה בזמן המסלול, אונן בבית של סבתא אחרי שבת-דודה שלו קרן חיבקה אותו בליל הסדר. אבל יותר מכל הוא אונן בחדר שלו, עם הבנות בסרטונים.
תחילה, רוב הסרטונים היו של אישה מבוגרת, בת עשרים או עשרים ומשהו. עם שיער שחור, או בלונדיני, ג׳ינג׳י או שטני, מתולתלת, חלקה או עם צמות, גבוהה או נמוכה, רזה או שמנמונת, עם קעקועים או בלי, אבל כולן עשו פחות או יותר את אותו הדבר, הן קודם ליקקו את הבולבול כמו קרטיב לימון, אחר-כך התהפכו על הגב כמו חיפושית, פתחו את הרגליים ונגעו קצת בפות, צעקו בזמן שהבולבול נכנס ויוצא מהפות שלהן, אז עברו להתכופף כמו תינוק שזוחל, שוב צעקו בזמן שהבולבול נכנס ויוצא מהפות שלהן, ובסוף פתחו את הפה ליד הבולבול וחיכו לשתות את השפיך שיצא החוצה.
אחרי שבוע נמאס לדן-דן מגדולות, והוא רצה לראות בנות בגיל שלו, כמו הדס. אחרי כמה חיפושים הוא הבין שמה שהוא צריך לכתוב זה נייקד גירלז אחד אחד וואי או. ילדה אחת עם שיער שחור הייתה דומה להדס, וגם לה היה גשר בשיניים. היא הצטלמה משתזפת בשמש בתוך בריכת גומי, ובפינת הסרטון היה לוגו ורוד שכתוב עליו טיפאני טין. דן-דן התאהב בה ורצה להציל אותה מהבריכה, אבל ידע שאין טעם לשלוח לה הודעה, כי בטח מלא שולחים.
עד החטיבה זה התחלק לתקופות, כמו אצל פיקאסו. דן-דן חזר לגדולות, בנות שמונה עשרה עם ציצים קטנים. אחרי שמדד את הבולבול שלו בעזרת סרגל, השווה בעזרת כף-היד לבולבול של האיש בסרטון, ולא אהב את התוצאות, במשך כמה חודשים הוא צפה אך ורק בסרטונים של לסביות, או גירל און גירל (במהלך התקופה הזו האנגלית שלו השתפרה פלאים.) בשלב כלשהו הוא עבר לדמויות מצוירות, בעיקר אלו ממשחקי-המחשב שגם ככה היו כבר מוכנות חצי-ערומות על המסך. התקופות שבאו לאחר מכן היו תקופת הבוש, תקופת דרום-מזרח אסיה, תקופת הקולג׳ והתקופה האנאלית. וכשהתחילה החטיבה – מה שבא ברוך הבא.
כשהיה בן שש-עשרה, דן-דן פגש את אהבתו הראשונה. דן-דן חיבב ילדות אמתיות בעבר; חוץ מהדס, הייתה גם ליאור, שלבשה סוודרים צמודים, והיה לה חיוך מבויש וניצוץ פשוט בעיניים. היא הייתה הנשיקה השנייה שלו. הנשיקה הראשונה הייתה פרי דמיונו, הוא בדה אותה כמה שבועות לפני-כן, כשחבר מהכיתה שאל אותו עם כמה בנות הוא כבר התנשק, ואפס היה מספר יותר מדי עגול ויותר מדי מביך. השקר הרגיש נורא בתוך הגוף, כמו רעל. והיו גם מאיות ודנות.. אך כולן היו כאין וכאפס לעומת ונוס בכבודה ובעצמה.
אהבתו של דן-דן לעדי הייתה מוחלטת, מתמסרת, כמעט דיבוקית, של ילד המרגיש לראשונה בנוכחותו של דבר-מה גדול. אהבה אחת מיני כמה בודדות במשך חיים שלם, שייתכן ושורשיה בכלל באיזה גלגול קודם. עדי הייתה הכי יפה בכיתה, בשכבה, בבית-הספר, וביקום. עורה שחום כאגוז פקאן ומבט קונדסי נסתר בין עיניה החומות, לחייה חלקות ורכות, שפתייה דקות, שדיה קטנים וזקורים ומתאימים בדיוק לכף היד שלו, וישבנה החטוב נישא מעל רגליים ארוכות ושזופות.
כשדן-דן ישב לידה, כיסא הפלסטיק הכחול, עליו קושקש בטוש שחור ליאורה המורה זונה, הפך לכס מלכות. כשעזר לה לפתור אותם, התרגילים שליאורה כתבה על הלוח הפכו לתווים. שככה יהיה לו טוב, מילה אחת שלה והוא היה נושא אותה לאישה בטקס הסיום של כיתה י׳.
תחילה הם היו פותרים יחד תרגילים במתמטיקה, דן-דן היה מצחיק את עדי, וצחוקה היה לאוזניו כשירת מלאכי השרת.
כולם בשכבה ידעו מי כבר זיין ומי עוד לא, ודן-דן היה בין אלה שיודעים שכולם יודעים שהוא עוד לא. הוא גם שנא את הכינוי הזה, שנדבק לו מהיסודי, אבל לא משנה כמה הוא ביקש, אף-אחד לא זכר לקרוא לו דן.
דן-דן ועדי היו מתמזמזים בחדרו המקולל, הצמוד לחדר הוריו – הוא מעולם לא הבין כיצד ייתכן שהוא מורשה, לא, מחויב על פי חוק, לחלוק את קיר חדר-השינה שלו עם הזוג הזה שמתקוטט שם. איזה מן קשר סיבתי קיים בין הכישור להפרות ביצה בזרע לבין זה של גידול ילדים.
כאשר הורשה סוף-סוף לגעת בפטמותיה, חשב דן-דן, אולי לעולם לא אשטוף את ידיי, וזיכרון העור הקשיח והמקומט והשגיב ייצרב לעד בכריות אצבעותיי. כאשר לפתה את איברו בפעם הראשונה, כמעט ופרץ בבכי.
אם זו לא אהבה, מה זו אהבה.
עדי השתמשה בכל מיני תכשירים כדי לבשם את ערוותה, היא לא ידעה שככל שהיה תלוי בו הדבר, היה דן-דן יונק את הזיעה ואת המיצים וההפרשות, מביא בשער נשיותה הלח והצמיגי והבשרני, לא רק את אצבעו, לא רק את לשונו, אלא היה מזדחל כל-כולו במעלה תעלותיה ועושה לו שם מעון.
עברו שישה חודשים עד שהם ניסו לקיים יחסי-מין. החל מהרגע בו עדי נאותה לחיזוריו ועד לאותו רגע נכסף, דן-דן לא צפה אפילו בסרטון פורנו אחד. הוא קרע את העטיפה המשוננת של הקונדום, חבש את חתיכת הגומי, זה לחץ, ליבו פעם בחוזקה, הוא רכן מעל בבת-עיניו, שהייתה אבודה ומבוהלת לפחות כמוהו, למרות שאונן כבר 2,893 פעמים, מסתבר שהמוטוריקה של האקט במציאות שונה מאוד ממגע המקלדת והעכבר, זו לא אשמת משרד החינוך, ליאורה העבירה להם שיעורי חינוך מיני והכל, פשוט יש דברים שחייבים ללמוד בדרך הקשה, משהו הסתבך שם וזה כאב לה, וגם לדן-דן כאב מאוד רק שאצלו הכאב לא היה גופני, הלילה הזה ייזכר לדיראון עולם, הם לא ניסו לשכב עוד.
אחר-כך הייתה אביגיל. גם אותה דן-דן אהב, אך גורלה של אהבה שנייה הוא לעד לחיות בצילה של האהבה הראשונה. הלא יש דבר-מה באהבה ראשונה שהופך בחלומותינו עד הבלות.. ולפעמים נדמה לו לדן-דן, שלכל אדם יש סיכוי אחד, ואחד בלבד, לאושר תמים וטהור, והסיכוי הזה הוא האהבה הראשונה. מרגע שהוחמץ, אנוס האדם להתחיל ולעמול בשביל האושר.
דן-דן אהב מבלי להיות נאהב והיה נאהב מבלי לאהוב – שניהם כאבו באותה המידה. הוא ואביגיל נפרדו ודן-דן חזר לזרועות המחשב.
כאשר נשמע הצלצול בדלת, דן-דן היה בן עשרים וארבע, גר בדירת שני חדרים שכורה ברמת-גן, שליח של וולט. לאחרונה הוא מגלה עניין בסרטונים מז׳אנר הפאבליק פיק-אפס, ופיתח עין חדה לזיהוי סרטונים מבוימים עם שחקנית, לעומת סרטונים בהם הצ׳כי עם המצלמה והזין בגודל של חתול אשכרה מצא את הבחורה ברחוב ושכנע אותה להזדיין אתו. הכי מדליק אותו לזהות ניצוצות של כנות במהלך הסרטון, הרגע האמיתי והיקר מפז הזה בו השחקנית שוכחת לשבריר שנייה מהמצלמה ומהכסף, ומתמסרת לחלוטין לעונג שחודר אותה, שממלא אותה, ומבחינתה שימשיך לנצח, היא רוצה אותו, היא רוצה את דן-דן כמו שהיא רוצה את האושר.
בכל פעם שהוא גומר עם העכבר ביד ועם פס של זיעה על כיסא המחשב, ויושב שם מתבוסס בזרע לבטלה של עצמו, הוא נשבע שלעולם לא יעשה את זה שוב, ושמחר הוא מוצא חברה. הוא נכנס לטינדר, ושולח הודעות לכל המאצ׳ים שהתעלמו מההודעה שלו פחות משלוש פעמים. יש לו הרבה מה להציע, לדן, הוא מנגן בגיטרה וכותב שירים, במיטה הוא תמיד שם את הבחורה במקום הראשון, אבל בדרך הקשה הוא למד שלכתוב את זה בביו זה לא אותו דבר כמו לנגן סרנדה או לרדת לה עד שהיא מתנתקת מהיקום. מה גם, שכשהוא גולל תמונות של נשים בביקיני מחייכות ומתחננות לאהבה, האצבע שלו מחליקה על המסך של האייפון וממש נוגעת להן בחזה, זה מתניע איזו התניה פבלובית אצלו במוח, יד אחת גם ככה כבר פנויה וביפור יו נואו איט הוא שוב מתבוסס בזרע של עצמו.
נכון להיום, דן-דן שכב עם שש נשים שונות בחייו, אם סופרים את עדי, וסך של 88 פעמים. זה מספר לא גבוה אך גם לא מאוד נמוך. עם-זאת, אין זה דבר שבשגרה עבורו, לענות לצלצול הפעמון בדלת ולגלות בפתחה בחורה חטובה וחייכנית בחצאית מיני.
מיי איי קם אין? שאלה הבחורה, ונכנסה מבלי לחכות לתשובה, תוך כדי שהניחה את ידה על החזה של דן-דן. שור, הוא אמר. הבחורה החייכנית חלצה את המגפיים, אז הורידה את החולצה, הושיטה את ידיה לאחור כדי להתיר את החזייה, הסתובבה אליו, חייכה ונופפה, אז הפשילה את החצאית, הבליטה את הטוסיק עם החוטיני, ולפני שדן-דן ההמום הבין שהיא אשכרה מתפשטת לו בסלון, הפעמון צלצל שוב.
הוא פתח את הדלת, ולפניו שתי בחורות מחויכות, אחת מתולתלת עם שיער שחור ואחת כהת-עור עם מכנסי-עור. אולההה! הן אמרו יחד ונופפו, אחר נשקו לדן-דן על הלחי, אחת בכל צד, נכנסו לדירה והחלו להתפשט.
הלב של דן-דן כבר קרס לכפות-הרגליים והמוח שלו הפך לעיסה. מביט בשלוש הבחורות העירומות מצחקקות על השזלונג שלו, הוא אפילו לא הספיק לא להאמין למראה עיניו, וטוק-טוק-טוק-טוק. קבוצה של אסייתיות נכנסת לדירה, מקפצת ומוחאת-כפיים.
דן-דן לא מבין מה לעזאזל קורה פה, ובזמן שהוא מנסה לפענח את התעלומה, עוד אחת נכנסת, ועוד קבוצה, ועוד זוג. הוא כבר לא סוגר את הדלת בין לבין כי למען האמת אין טעם, מתחיל להיות ממש צפוף בדירה, הערוות מתחככות זו בזו והמקום מריח כמו בית-בושת – דן-דן היה רק פעם אחת ויצא אחרי חמש דקות, אבל ריחות תמיד נצרבים לו בזיכרון. הבחורות מתחילות להתמזמז אחת עם השנייה על המיטה, במקלחת, על הדלפק. הן עושות אחת לשנייה מסז׳ים עם שמן זית שלקחו מהמטבח, מלקקות זו לזו את חור-התחת, מכניסות אצבעות, מסניפות קוקאין מהפטמות. דן-דן ניגש לאחת ג׳ינג׳ית עם נמשים ודגדגן בולט, לא נעים לו, הוא מקיש באצבעו על הכתף שלה, אהמ.. אמ.. אקסקיוז מי, וואט אר יו דוינג היר?
וואט הפנד, דן-דן, עונה הג׳ינג׳ית וצוחקת, דונט יו רקוגנייז מי? ווווואאאאאוווווו, מריעות בערך שלוש-מאות בחורות בתוך דירה של ארבעים מטר מרובע, והיד עוד נטויה. יש נשים עירומות על השולחנות, נשים עירומות על העציצים, נשים עירומות בכיור. בחורה אסייתית אחת כמעט ושוברת את הגיטרה, נואו! נואו! דן-דן צועק ומזנק לעברה, וכשהוא רואה את הפרפר מנופף בכנפיים על בטנה וההבעה הנכלמת על פניה הוא קופא. לא, זה לא יכול להיות.
הוא מביט סביב, ומזהה את האמריקאית שהזדיינה עם החבר הכי טוב של בעלה כשהוא לא היה בבית, את שלוש הספרדיות שמצצו זין של וואן לאקי גאי, את בת השמונה-עשרה בקושי שעשתה בפעם הראשונה אנאלי. יש שם צ׳כיות שמצצו שני זרגים בתחנת רכבת, לסביות קולומביאניות שזיינו אחת את השנייה עם סטרפ-און, והיי, מה הוא עושה פה, זה היה רק פעם אחת, דן-דן בסך-הכל רצה לראות איך זה מרגיש, שיעוף לי מהר מהבית, הוא קצת הומופוב, דן-דן, יחסית לאחד שתשעים ותשע מתוך כל מאה פעמים שגמר בחייו היה לו זין ביד.
פעמון הדלת שוב מצלצל, דן-דן מפלס דרכו בין ים הערווה והפטמות, הוא פותח, ובפתח עומדת ילדה בת אחת-עשרה עם גשר בשיניים. פאק. לפני שהוא מספיק להגיד משהו היא נכנסת ומתחילה להתפשט.
קם היר, דן-דן, קם היר! יס, קם היר! הבחורות תופסות אותו בידיים ומטילות אותו על המיטה, הן מתחילות להפשיט אותו, באט ווייט, הוא אומר, מה עם הילדה, הן מתחילות למצוץ לו, עשר, עשרים, חמישים לשונות יחד, השאר מלטפות אותו, חופנות את הביצים, מלקקות את הפטמות, אבל הוא לא עומד, אם הייתה לבושה צורה גשמית הייתה זו של פין שלא מצליח להגיע לכדי זקפה, צעקה נשמעת, אוסטרלית אחת מתה ממנת-יתר ושתי ברזילאיות התחילו לעטוף את הגופה בשקיות ניילון שדן-דן שומר מתחת לכיור, זו לא הפעם הראשונה שלהן, דן-דן מציץ לדלת וחושב, הלוואי שעדי הייתה פה, ופתאום נדמה לו שאת כל השירים שניגן בחייו הוא ניגן בשבילה, וכל הדגדגנים שליקק בחייו היו שלה, ואת הכל הוא עשה רק כדי להיות ראוי בעיניה, רק שלא יכאב לה, בדיוק באותה שנייה נשמעת עוד דפיקה בדלת, לרגע דן-דן האמין שחלומות מתגשמים, משטרה!
הוא שומע את הקריאה וכמעט מתעלף, דה פוליס איז היר, דה פוליס איז היר!!! דן-דן צורח בפאניקה, דונט וורי, סילי, איטס אונלי דה סטריפר, הבחורה שהכי קרובה לדלת, גרמנייה עם פירסינג בגבה, פותחת, סום וואן קולד דה פוליס? שואל השוטר, יייייססססס! צועקות כל הבחורות פה אחד, איי היר יו וור ורי ורי נוטי גירלז, השוטר אומר, וכולן מסתובבות ומבליטות את הישבן, איים גוינג טו פאניש יו נאוו ביקוז יו וור ורי ורי נוטי, אומר השוטר, ייייייייססססססס, מריעות הבחורות.
בסוף זה כן היה שוטר אמתי. הוא נתן לכל אחת קנס 500 שקל על התקהלות והמשיך לקריאה הבאה.