אזרחי מדינת אמיציה לא מפחדים מכלום. הם נכנסים למים בלי לבקש שישימו עין על הדברים, ניגשים לבחורה עם השמלה הסגולה שקוראת ספר בפארק, מתאבקים עם נמרים ובוחרים ללמוד מקצוע לא פרקטי.

צ׳ה צ׳ינג, המדורג במקום ה-1258 ברשימת עשירי העולם של פורבס, זיהה הזדמנות עסקית. בעסק עם פחות מעשרים אחוז תשואה מצרפית הוא לא נוגע, וגם אז זה מאוד תלוי ברווח השולי, על כל פנים המספרים הסתדרו יפה. חבריו לגולף, עשיר מספר 622 ועשיר מספר 235, לא מפסיקים להסתלבט עליו. 1258 תביא ת׳כדור, 1258 שוב היכה לגומה הלא נכונה. צ׳ינג יראה להם מה זה. חדירה מוצלחת לשוק האמיצייני תכניס אותו, סוף כל סוף, לרשימת מאה עשירי תבל.

בשיחת טלפון אחת לעמיל המכס שלו פתח צ׳ינג קו ייבוא, בשיחה שנייה, שכר האנגר בנמל עם חוזה דיפרנציאלי, בשלישית העסיק אשת-מכירות חטובה. קוראים לה סופיה, היא הגיעה מכפר קטן ליד סנטיאגו שבצ׳ילה, יש לה עור חלק בצבע קרמל ואמא שלה תמיד לימדה אותה שמחשוף מוכר מהר יותר מחיוך.

סופיה עבדה בצמוד לצ׳ינג מסביב לשעון. בנוכחותו, צמרמורת דקה ונעימה גלשה במורד עמוד-השדרה שלה, כמו ישוע היושב לצידו של אלוהים. ההאנגר נצבע בלבן פנינה, הסחורה נארזה באריזות צבעוניות מפלסטיק ממוחזר, נתלו מסכים חכמים והוצבו שלטים עם חיצים בכל מחלקה. הכל היה מוכן לפתיחה החגיגית של חנות הדגל של פחדים בע״מ.

אמיציינים רבים חלפו על-פני החנות בנמל, אדישים, בדרכם להפלגה מסביב לעולם בקטמרן או לצלילה עם נחשי-מים. סבלנות, צ׳ינג הרגיע את סופיה וליטף את לחיה, הלקוחות יגיעו, זה היופי בכלכלת השוק, ביקוש יוצר היצע והיצע יוצר ביקוש.

סופיה לא מצמצה, בצ׳ילה כדי להביא לקוחות היא עשתה דברים יותר גרועים; ודאי שהלקוחות לא נכנסו, היום הכל קורה בדיגיטל. היא נכנסה לגוגל ורכשה קישור ממומן עם אלגוריתם חכם וטרגטינג מותאם אישית. גיגלת ׳הגשר הכי טוב לבנג׳י׳, קיבלת מודעה ממומנת לפחד גבהים. גיגלת ׳גלידה פתוח עכשיו׳, זה תלוי, אמיצייני מעל גיל חמישים קיבל פחד מסכרת במבצע, אמיציינית המתקרבת לשלושים מארז 1+1 של פחד מצלוליטיס ופחד מלגמור לבד. אזרחי אמיציה, אגב, תמיד מאשרים קבצי קוקיז.

קמפיין השיווק התברר כהצלחה מסחררת. במקום לטפס על הר, להצטרף לשורות צבא המורדים בכורדיסטן או לשכב עם השותף שלך לדירה בלי קונדום בזמן שחבר שלך בחו״ל, אלפי אמיציינים עמדו בתור לחנות הדגל של פחדים בע״מ. סופיה קיבלה בונוס שמן כבר בסוף הרבעון הראשון, וצ׳ינג התקדם למקום ה-942 ברשימת עשירי תבל.

עידו, אמיצייני צעיר שעמד לפתוח בית-קפה היפסטרי, עם מאפינס טבעוני, מוזיקת אינדי חיה וגינת-ירק, גיגל מכונת-קפה מסחרית יד-שנייה, ומיד קיבל מודעה של פחד מלפשוט את הרגל. הוא מיהר לחנות, ונכנס בה-בעת שמשפחה שלמה יצאה ממחלקת מערכות-יחסים, עם עגלה גדושה בפחד ממה יגידו (בארוחת-הערב, כל בני-המשפחה יעמידו פנים שהם לא צריכים להפליץ. האוכל יהיה טעים יותר.)

״ברוכים הבאים לפחדים בע״מ,״ אמר המסך החכם הניצב בכניסה, ״אני מקווה שהיום עובר בנעימים. במה אוכל לעזור היום?״

• לקנות פחד
• לעדכן גרסה
• להשאיר פחד לתיקון
• אחר

חנויות גדולות תמיד בלבלו את עידו, וכל הלבן הזה בכלל סנוור אותו, אז הוא ניגש לסופיה. עיניו נלכדו על-ידי שדיה, מונחים בתוך החולצה הצמודה כמו לחמניות קינמון חמות, וסופיה חשבה, לו רק היה אלגוריתם חכם יותר, שמקפיץ מודעות גם בחיים האמתיים, הייתי מקפיצה לו על המקום פחד מלהטריד מינית ופחד מדחייה בעשרים ותשע תשעים ותשע.

פיננסים היא המחלקה הכי גדולה שלנו, סופיה והלחמניות אמרו לעידו, יותר גדולה ממחלקת מחלות ומחלקת ארטילריה גם יחד. יש לנו פחד מלא להשתלב בשוק העבודה הטכנולוגי כי לשם העולם הולך, פחד מלרדוף אחר החלומות שלך ולהיכשל, והשבוע הגיעה הגרסה החדשה של פחד מלא להרשות לעצמך לקנות לילדים את מה שיש לכולם בכיתה.

עידו התלבט, הוא מתכנן את הקפה ההיפסטרי כבר שלוש שנים, עד אחרון הקשים הצבעוניים מנייר שיצילו את צבי-הים הוא מתכנן אותו, על כל פנים לחמניות הקינמון החמות אמרו את דברן. עידו רכש פחד מהתפוצצות בועת הנדל״ן והשלכותיה על עסקים קטנים, והלך לעבוד בחברת ביטוח. כמו למכור פטמה לתינוק.

פחדים בע״מ עשתה פלאים לאמיציה. בתוך שנה, תוחלת החיים באמיציה עלתה בשבע וחצי שנים. אחוז הפשיעה ירד כמעט בחצי בזכות נתוני המכירות של פחד מכייסים במטרו בברצלונה ופחד שייכנסו דרך המרפסת, צריכת הסמים נפסקה כליל במקביל למבצע של פחד מלהשתגע, ושמורות-הטבע השתקמו תודות לגרסה המעודכנת של פחד מקרציות ומכירת סוף העונה של פחד משואה אקולוגית. אמיציינים אכלו בריא יותר, התעמלו יותר, ויצרו יותר.

צ׳ינג, שכבר התמקם במקום ה-789 ברשימה, מכר זיכיונות לסניפים ומינה את סופיה למנכ״לית. סופיה כבר הספיקה לקנות שלושה בתים בכפר ממנו באה; אחד לדוד שלה, אחד לדודה, ואחד לאמא שלה ובתה. לא הבת של אמא שלה, הבת של אמא שלה היא סופיה, הבת שלה, של סופיה. היא ילדה אותה בגיל שש-עשרה בניתוח קיסרי, כדי לא לעשות נזק לדגדגן. כך נהוג בסנטיאגו.

מכולות צים גדושות בפחדים פקדו את הנמל חדשות לבקרים. מלאי הפחדים התחדש תדיר, למעט פחד אחד, שסופיה והלחמניות לא הצליחו למכור אפילו יחידה אחת ממנו באף סניף. לצ׳ינג זה לא הפריע, הוא יכול היה לספוג את הפחת, אבל סופיה לא תיתן לאיזו זנזונת ממחלקת בושה ומיניות לתפוס את מקומה. היא תמכור את הפחד הזה ויהי מה.

עידו החתים כרטיס בחברת הביטוח. הוא כבר התקדם יפה, ומונה לאחראי על לקוחות עסקיים. הוא אפילו קיבל תוספת של שני ימי חופש בשנה, והיה ממש בסדר עם העבודה. הוא לא קם בבוקר צוהל אך גם לא רוטן, החבר׳ה במשרד היו ממש בסדר, והבוס גם היה ממש בסדר אתו. אם, למשל, עידו איחר בבוקר, והגיע בעשר במקום בשמונה, הוא פשוט נשאר עד שמונה בערב. כולם היו ממש בסדר עם זה. ואם התכלית העילאית של החיים, זו שהבריאה שיוותה לנגד עיניה כשיצרה את כל הגלקסיות וג׳ונגלים והאוקיינוסים, הייתה שהם יהיו בסדר – עידו היה לגמרי שם.

אבל, משום מה, איפשהו בבק-אוף-דה-מיינד, ניקרה לו (כמו נקר) איזו חרדה, עדינה כזאת, כמעט בלתי-נראית, ממש חרדונת. הייתה לו הרגשה שזה קשור לפחד מהתפוצצות בועת הנדל״ן שרכש שנתיים קודם לכן. הוא עלעל בעלון לצרכן. תופעות הלוואי: הכנסה מסודרת, קרן פנסיה, סל פרישה, מועדון הטבות, תיוק אחראי של עלונים לצרכן.. ואז, באותיות קטנות בתחתית הדף, הוא ראה בפעם הראשונה סעיף ששמו ׳חרדות נלוות׳. מתחתיו הופיעה רק שורה אחת: פחד שהחיים יעברו לנגד עיניי.

פחדים בע״מ התרחבה לשוק הבינלאומי, ולאחר מהלך של מיתוג מחדש נקראה פשוט ׳פחדים׳. עשיר מספר 2722, הלוזר הזה,  ניסה להקים חברה מתחרה –  פחדים ושות׳ –  אבל צ׳ינג קנה את הסטארט-אפ עוד בחיתוליו. הממונה על ההגבלים העסקיים ברשות החברות אישר את המיזוג. עם פדיון חודשי ממוצע של שני מיליון פחדים ואחוז רווח שולי 15.23, לפחדים בע״מ היה מונופול על שוק הפחדים העולמי הלכה למעשה. אמנם הבטן של עקומת לורנץ שקעה ושקעה, אך אזרחי אמיציה כולם הרוויחו מכך, במיוחד המשקיעים. צ׳ינג העניק לסופיה במתנה כתר סיני עתיק מזהב טהור, סמל להיותה הנסיכה שלו.

פחדים הונפקה בנאסד״ק ונסחרה בשער יציג של 56.84 דולר המנייה. בהרמת הכוסית לרגל ההנפקה, צ׳ינג וסופיה חלצו את פקק השעם של בקבוק שאטו-שבאל-בלאנק, מרשימת חמישים היינות היקרים בתבל. את הבקבוק השליך צ׳ינג לסל המחזור, והפעולה הזו הכניסה את פחדים לרשימת מאה החברות הידידותיות ביותר לסביבה. כשקבצן אחד התפלח לאירוע וביקש נדבה, צ׳ינג, כמו כל עשיר שמכבד את עצמו, זרק לו שטר של עשרים יורו. התרומה הזו הכניסה אותו לרשימת אלף הפילנתרופים הנדיבים בתבל. אמנם הוא עדיין לא נכנס לרשימת מאה העשירים, אבל הכניסה לרשימת הפילנתרופים הכניסה אותו לרשימת מאה האנשים שמופיעים הכי הרבה ברשימות.

אחרי שעבר התמוטטות עצבים קלה, עידו הזועם הגיע לחנות הדגל של פחדים ודרש לדבר עם סופיה. אבל סופיה ניהלה את פחדים מהקומה המאה עשרים ואחת של בניין פחדים במנהטן, ולא היה לה זמן לטפל בלקוח זועם אחד. היא הייתה עסוקה בלנסות ולהיפטר מאותו פחד שאף יחידה ממנו לא נמכרה. זה כבר לא היה עניין של פחד שיחליפו אותה. מעמדה היה מובטח. זה היה עניין של כבוד.

הלקוחות פשוט לא מוכנים לקנות פחד משפעת, היא הסבירה לצ׳ינג. הם חולים שבוע-שבועיים, מאבדים קצת טעם וריח, לפעמים זה גם מתפתח לדלקת ריאות, אבל אז זה עובר, והם מרגישים מאוששים. חזקים יותר. הם מכירים את זה כל-כך טוב ששום קמפיין לא מצליח להתנחל להם בתודעה. זה כמו לנסות למכור להם פחד מלהתחבק, או פחד מלנשום.

מה הכלל מספר אחת במכירות של דברים שאנשים לא צריכים, שאל צ׳ינג, וסופיה אמרה בלי לחשוב פעמיים, מיתוג. ובכן, כדי למתג את השפעת מחדש היא הייתה צריכה שם מפוצץ. סופיה הסתכלה ברחבי המשרד. מילים בספרדית התרוצצו במוחה, מסה, פלומה, הומברה.. עד שעיניה נחתו על הכתר שצ׳ינג העניק לה. בינגו.

אמיציינים רבים נהרו לסניפי פחדים, נלהבים לרכוש פחד מהמחלה החדשה. אם לא היה לך פחד מקורונה לא היית קיים. ילדים שלא היה להם את הפחד החדש הסתכנו בחרם. מבוגרים ללא פחד מקורונה נודו ממקומות עבודה וחוגים חברתיים. רק כשהתחילו תופעות הלוואי שהופיעו בעלון לצרכן – עוצר, ריחוק חברתי, אלימות משטרתית, אפליה, מקלות באף, פלסטיק על הפרצוף – אמיציניים זועמים הגיעו להתדפק על דלתות חנות הדגל של פחדים, דורשים את כספם בחזרה. זה כבר לא היה רק לקוח אחד. סופיה לא יכלה להתעלם.

סופיה רצתה להתייעץ עם צ׳ינג, אבל הוא בדיוק לקה בהתקף לב ונפטר במפתיע. לא היו לו ילדים, אחד מת ממנת יתר ועם השני הוא הסתכסך שנים קודם לכן, אז סופיה ירשה את האימפריה. סוכן הביטוח בחברה שביטחה את נכסיו של צ׳ינג, אמיצייני מדוכדך בגיל העמידה בשם עידו, חישב את השווי הנומינלי של הונו של צ׳ינג, לצרכי העיזבון. הוא מצא שהיו לו בדיוק עשרים יורו פחות מעשיר מספר מאה ברשימת עשירי תבל. על המצבה של צ׳ינג נכתב: עשיר מספר מאה ואחד.

האמיציינים הזועמים צבאו על סניפי פחדים.

בלית ברירה, סופיה פנתה להתייעץ עם עשיר מספר מאה ברשימה, בן-דודו של צ׳ינג, אלברט.

במהירות הבזק ייצר אלברט אנטי-פחד מקורונה, ומכר אותו במחיר מסובסד.

את האנטי-פחד יש לצרוך פעם בארבעה חודשים.

אין לו תופעות לוואי.