הפסקתי לאכול מוצרים מן החי לפני שמונה שנים, קצת אחרי שחזרתי מדרום אמריקה. כששאלו אותי למה, אני, אני בכלל לא רציתי להיכנס לפינה הזו של טיעונים בעד ונגד, זו הייתה פשוט הרגשה פנימית, היא נחתה עליי במהלך חוויה שחוויתי במקסיקו, בלי אייווסקה ובלי נשר מדריך. אבל הם ממש רצו להבין למה, אז נכנסתי לאינטרנט כדי למצוא סיבה, לאחר חיפוש קדחתני מצאתי ארבע, אחת רוחנית, אחת מוסרית, אחת בריאותית ואחת אקולוגית. יופי, צהל מי ששאל אותי, עכשיו אפשר להתחיל להתווכח.
שנה וחצי אחר-כך, בשוודיה, שחטתי עז. נסעתי ללמוד שנה בכפר קטן דרומית לשטוקהולם, בתכנית מאוד ייחודית. אחד הקורסים היה על מזון. ביום הראשון צפינו בסרט ״our daily bread״ – שעה וחצי של צילומים חסרי-סאונד של תעשיית המזון (לא רק של בעלי-החיים). יום לאחר מכן שחטנו עז שגדלה בחופשי, ועשינו ממנה נקניקיות. הכנסתי את ידי לקרביים שלה, כדי לערבב, למרות שלא אכלתי את הנקניקיות.
החבר׳ה בשוודיה עשו חקלאות בין-דינמית, שזה אומר שהעיזים רעו באחו ירוק וקסום לפני שאכלו אותן, באמת לא הרבה ירקות גדלים בשוודיה ולחבר׳ה שם היו הרבה טיעונים למה זה יותר אקולוגי לאכול מקומי ואורגני מאשר טבעוני. אולי הם צודקים. הם אכלו בשר פעם בשבוע בערך, והאמינו שהבעיה היא לא המוות של החיה, אלא איך היא חיה, והאם יש הודיה בליבנו כאשר היא מעניקה לנו את גופה למאכל. הם גם אמרו שזו צביעות לאכול בשר שארוז יפה אם אתה לא מסוגל לשסף לעגל בן יומו את הגרון. מה אתם חושבים?
בשנים לבוא, התפריט שלי עדיין היה ברובו מן הצומח, להוציא יוגורט אורגני פעם ביום, וביצי עין כשהייתי חולה על איזה אי בודד, בזמן התמחות בפיליפינים. בשנים שלאחר מכן, היו תקופות של טבעונות מלאה, היו תקופות של צמחונות (בעיקר ביצי ״חופש״, שוקולד ויוגורט) והיו תקופות, למשל לאחר שחזרתי ממדיטציה בקמבודיה והרגשתי שאני מרחף באוויר, שאכלתי כמה פעמים בשר (יש בשר עם תו תקן ״חי בריא״, תקראו על זה). מבחינה אזוטרית לבשר יש מאפיין מקרקע.
כשנקלעתי – במקרה, אם יש דבר כזה מקריות – ללידה של עגל בקיבוץ, לזעקות של הפרה, לכלוב הקטן בו הניחו אותו, ניגשתי אליו, ליטפתי אותו והוא התחיל למצוץ…
