הסיפור הזה לא ייכנס לתכנית הלימודים של משרד החינוך. ובאמת, הוא לא מתאים לילדים. כשדן-דן ראה בפעם הראשונה נערה קוריאנית מקבלת שמונה זרגים בבת-אחת, הוא היה בן אחת-עשרה.
ג׳רבי, הילד מהשכבה מעל שמעשן סיגריות והולך מכות, הראה להם את הסרטון מאחורי האולם באייפון שלו. תראו, זה כאילו הפרפר עף, ג׳רבי צחק והצביע על הקעקוע שהיה לנערה על הבטן. דן-דן הרגיש שהוא עושה משהו אסור, בעיקר בגלל ההבעה הנכלמת על פניה של הנערה, על כל פנים הוא רצה לעשות מזה עוד. עדיין לא הרשו לו אייפון, אז כל הדרך הביתה הוא שינן, פורן כמו פופקורן, פורן כמו פופקורן, פורן כמו פופקורן. כשהגיע לחדר שלו הוא נעל את הדלת, כתב פי או אר אן בגוגל, והעולם השתנה.
הוא לא ידע בדיוק מה עושים, עד שראה איש שרירי באחד הסרטונים, מושך בבולבול שלו עד ששליכטות של ג׳לי לבן יצאו ממנו, לתוך הפה של אישה שחומה שגם לה היה קעקוע, וקצת…
הסיפור ממשיך בספר המלא. אפשר לרכוש אותו, או לבקש עותק מוזל או חינמי. מחילה על הטריק השיווקי.








