האם אפשר לשמוע שקט?
ציוצה של משאית הזבל לא העיר אותי בארבע בבוקר, אז כבר מתוך חלום שמתי לב שמשהו חשוד. בדרך-כלל, אחרי שהבוכנות מוחצות את כל קרטוני-החלב, הטמפונים, והעצמות, לוקח לי בין שעה לשעתיים לחזור לישון.
בחצי השעה הראשונה פוקדות אותי מחשבות מרירות, על בני-האדם וכל הזבל שהם מייצרים, על התכנון הלקוי של אגף התברואה. בשאר הזמן אני מנסה למצוא, בעיני-רוחי, עבודה שלא תאמלל אותי.
שמונה חודשים מאז שהתפטרתי, ואפילו לא קצה חוט. זה עשה רושם טוב, מרצה במכללה, ועוד כזה צעיר. גם הכסף היה טוב, הנה אני גר במלון-דירות באלנבי, בלי שותפים, שלוש דקות מהים, מקסימום ארבע. אפילו השם הזה נשמע טוב, מלון-דירות, לא חשוב שהוא נראה כמו בורדל. ונשמע כמו בורדל, ומריח כמו בורדל.
כן, הייתי יכול להמשיך ללמד אותם להיות מהנדסים לנצח. להיות המרצה הצעיר והמגניב, שאומר שהצלחה היא אחוז אחד כישרון ותשעים ותשעה אחוז עבודה קשה, זה שמעורר-השראה, דוחף אותם קדימה עד שישיגו את ה-83 המיוחל, בדרכם המבטיחה למשרת בורג אינטגרלי בגורד-שחקים נוסף.
אבל כשראיתי איך הם מסתכלים עליי בעומדי על הבמה, במבט העגל הזה שלהם, מבעד לעיניים טרוטות שבילו עוד לילה בניסיון לפצח סרטון של אינטגרלים משולשים, כשהתבוננתי איך…
הסיפור ממשיך בספר המלא. אפשר לרכוש אותו, או לבקש עותק מוזל או חינמי. מחילה על הטריק השיווקי.
